אתמול בלילה לא יכולתי להירדם. היו לי פרפרים בלילה. היום היה צריך להיות משהו מיוחד.

לבסוף בערך ב5 נרדמתי, זאת פשוט השעה האחרונה שאני זוכר שהייתה על השעון כשהסתכלתי.

ב7 וארבע ד' קיבלתי הודעה מפום פום שהיא לא תגיע, חבל. אני אוהב אותה.

אחרי שקראתי את ההודעה בהיתי בתקרה עוד שעה וחצי ואז קמתי. התארגנתי ויצאתי לכיוון ת"א לראות את בויפרנד.

כשהגעתי לעזריאלי (והפעם למרבה ההפתעה לא היו שום תקלות עם נהג המונית) עליתי למקום שקבעתי עם בויפרנד ואז שמעתי צעקה שנשאה את שמי. למה?

קבעתי עם אנשים עוד שעה, לא עכשיו.

הסתובבתי וראיתי את צילי וגילי. התיישבתי אתן בקפה הילל וחיכנו לבויפרנד. שתיהן נראו מרוצות מעצמן, במיוחד לאור זאת שאני יושב לידן. כדבר טבעי הן התחילו לרדת על ה' ולדבר על הומואים, כשצמוד אלינו ישנו בחור שנראה כאילו טבע הרגע בים השחור, דוס. הסתי אותן והמשכנו לחכות לבויפרנד. כשהוא הגיע קיפצתי מהכיסא תפסתי את התיק, את השקית שלי, ורצתי אליו. תפסתי אותו וגררתי אותו למסדרון שמוביל מטוואר רקורדס לשירותים. התנשקנו. ושוב. ושוב. הבאתי לו את מתנת החודש שלנו.

הוא הביא לי גם מתנה. את הספר השביעי של פוטר. חמוד כזה, אבל כמעט חטף ממני סטירה. זה מלאיין כסף.

ככל שהיינו שם יחד, האיום על חיינו גדל. היינו צמודים לאחת הדלתות האחוריות של אחת החנויות, עם המזל שלי היו עוד פותחים אותה והיינו נמחצים למוות. אבל אם כבר להימחץ, אז עדיף עם מקדרימי שלי^^

כשסיימו חיפשנו את צילי וגילי והלכנו למצוא את שאר האנשים. קיבלתי הודעה מנוט (חומד שכזו. אז תכנסו לה לבלוג ותצחקו) שמודיעה לי שהיא לא תופיעה. נהיה לי עצוב בלב. אני אוהב אותה. היא קנתה לי כובע של סנטה, ושמתי אותו. הוא אפילו התאים לי.

כשחכנו לאנשים התברר לי שכולם, מלבד יוצאים מן הכלל לא מתכוונים להגיע בזמן. האמת היא רק אחד הגיע בזמן.

כך יצא שהיינו עד מעבר ל1 בעזריאלי. שזה אסון!

למה אסון?

כי ה' טיפשה החליטה לקיים מפגש ישראבלוג מחורבן על היום שלי! וזה תמיד קורה! תמיד שאני אומר  לאלים לבוא לת"א יש מפגש. גמכן זאתי, והבלוגרים המפגרים האלה שגם מקשיבים לה ובאים. חסרי חיים!

אחרי שהיפנוס בא, הוא החליט שהוא הולך לראות את אסקלפיוס. כך שנשארו בויפרנד, צילי, גילי, הורוס (פגשתי אותו לפני שבועיים בהופעה של שרון הולצן) ואני.

החלטתי שמאחר ומשעמם לנו, ויש עוד את ארס, האדס,  הסטיה, ארטמיס, נימפה, אפרודיטה, האתן (התגלמות קרני השמש, אל חדש) ובסט (אלת החתולים- כי היא סקסית) בדרך, אנחנו נלך להציק לאסקלפיוס והיפנוס.

אז הצקנו. הפרענו להם בעת ארוחת בוקר בארומה. כשאפרודיטה הגיעה זזנו והתחלנו להסתובב ברחבי עזריאלי, והוא התחיל להתמלא בכל מיני אנשים מוזרים. יש לי חשד קל שהם היו בלוגרים. לא יודע, אולי זה היה בגלל המראה של 'אוי –אוי-אוי- נגמר- לי- העיפרון השחור- הנה- אני- חותך- ורידים'. אני מסתייג מאנשים כאלה. פשוט חסרי חיים. מה כל כך מהנה לשבת ולכתוב בלוג?!

כן כן, זאת המחשבה שלי אף על פי שהחיים שלי זה הבלוג.

בכל אופן, נתקלתי באחד שעשה לי "הו הו הו" בשל הכובע המיוחד שנוט קנתה לי.  אז פשוט עניתי לו "אמאשך זונה!" והמשכתי ללכת כשאני מרגיש אצילי.

אפרודיטה הלכה לשירותים, ואז חזרה כשהיא אומרת שהיא ראתה את ארס. אז הלכתי לשירותים. ואז משום מקום האדס צנח, הוא אמר שרזיתי. טוב אשמתי שהוא לא ראה אותי חצי שנה?! הוא גם אמר שגדל לי השיער. אתה חושב?! זה לא שיש לי 95 על חמש יח' ביולוגיה, לא, לא. בכלל לא. אבל אפילו סתם בור בהמי יודע שאם לא מסתפרים במהלך חצי שנה, יש סיכון אדיר שהשיער יצמח.

נו מילא, הוא אמור להיות חתיך. אבל הוא כבר לא. לא יודע, הוא רזה רזה רזה רזההה מדי. אפילו ארס, כשהוא רזה וכוסון נראה יותר טוב. נו מילא, בויפרנד אוכל את שניהם בלי מלח והוא יותר שווה מכל הבנים בעולם.

אחרי שמצאנו את ארס, האדס וחבר של האדס, הלכנו ומצאנו לנו גם את האתן. שהוא חמוד כזה אבל הוא רק אמר שלום ונעלם, ואז כולם נעלמו. ניסיתי לתפוס את כולם כולם ופגשתי בדרך את ארטמיס והסטיה שהצטרפו אלינו. לבסוף הרדיפה האינסופית שלי אחרי כולם כשלה. אסקלפיוס והיפנוס עזבו אותנו לטובת שוטטות בדדניקית. האדס, ארס, החבר של ארס, האקסית של ארס (ושוב, למה נקבה?!), הסטיה וארטמיס נעלמו כלא היו. בסט הייתה תקועה בחיפה. נוט הייתה תקועה בפגישה של פולין. נימפה הייתה בדרך והאתן החליט ללכת למצוא חברים אחרים שלו.

יצאנו לסנטר. כש"יצאנו" זה בעצם אפרודיטה, בויפרנד, צילי, גילי ואני. ממש ממולדת מוצלחת. כולם באו וברחו ממני. הלכנו ואכלנו כי אני הייתי רעב רעב, אז גם הלכה לי הדיאטה. אחרי שאכלנו צילי קנתה לי גלידת רום צימוקים כי זה ממש טעים וזזנו חזרה לסנטר כדי לפגוש את כולם. היינו תקועים בסנטר כמו זוג זקנות שמנסות לעבור את הכביש בארגנטינה, בעל 18 הנתיבים. כלומר הרבה זמן. אבל זה השתלם כי בסופו של דבר כולם הגיעו לשם.

והביאו לי עוגה. שלא ראו אותה כי היא הייתה מכוסה בנרות. למה לעזאזל אנשים צריכים לדעת שאני זקן?!

ביקשתי בתור משאלה פליפיני וכיסא גלגלים. כי בויפרנד כבר יש לי.

אני מאמין שאכלתי איזה שליש עוגה לבד, אבל זה כי היא הייתה טעימה (תירוצים תירוצים). הייתי גם מסיים אותה, אבל כולם הפסיקו לאכול ולשבת כמו מפגר ולאכול עוגה שכולם מסתכלים עליך... לא נותן את ההרגשה הכי טובה בעולם. במהלך השהות שלנו שם נימפה ניגשה אלי ושאלה אותי על בויפרנד וחדר המיטות שלנו. כשהיא קיבלה את התשובה שלה היא צרחה "אבל אתם כבר חודש ביחד!". נו ו?

זה אומר שאני צריך לשכב אתו? אנחנו מחכים לחתונה. שתתקיים אגב עוד חמש שנים, כשנסיים את הצבא.

כשסיימו עם העוגה זזנו חזרה לעזריאלי כי אנשים היו צריכים ללכת הביתה וכו'.

בויפרנד והיפנוס נפרדנו מאתנו בעזריאלי, כשצילי, גילי, נימפה, האדס, האתן ואסקלפיוס נעלמו כבר.

כך שנשארו אפרודיטה, הסטיה, ארטמיס, אדס, חבר של ארס ואני. הסטיה קנתה לי אייס קפה, שגם היה לו טעם של קפה ולא היה מאושר ממני.

אז קיבלתי הודעה וצרחתי. הם נבהלו וארס שאל אם בויפרנד נפרד ממני כי הייתה לי תגובת יתר או משהו כזה.

אז לא, הוא לא נפרד ממנו. במקום זאת הוא השאיר לי את השרשרת היפה שלו שרק רציתי לענוד אותה היום(!) זה בערך "תתחדש על השרשרת שלי". אבל הוא הביא לי כבר ספר! אוף.

בסופו של דבר עליתי גם על מונית ונסעתי הביתה.

שמעתי בדרך את השיר שלי ושלו והתחלתי לבכות. כי באמת שלא ראיתי אותו הרבה זמן (כמעט שבועיים) והתגעגעתי אליו ואני עדיין מתגעגע והיום היה קצר מדי.

כשירדתי מהמונית הוא התקשר ואמר לי שהוא גם כמעט ובכה, ששאלתי אותו למה הוא אמר כי הוא שמע את השיר שלנו.

אוף אנחנו כאלה הומואים -.-