אני חושש שאני לא כה חזק כמו שחשבתי, בנוגע לאחיות שלי.

יש לי אחות קטנה, הכי קטנה, שלעיתים נדירות אני יכול לפגוע בה. היא מאידך עושה את זה כל יומיים.

היא כלבה בוגדנית מלשנית שתקעה בי הכי הרבה סכינים בגב.

מכל האחיות שלי, היא הכי רעה, זאת שלא אכפת לה ותמיד דופקת אותי. היא גם הכי חסינה, כי היא הקטנה.

אי אפשר לעשות לה כלום.

היא לוקחת לי כספים בלי רשות, ונהנת מההגנה של אמא שלי. אי אפשר לגעת בה. כל פעם שרק מתחילים לצעוק עליה, היא רצה לאמא ואומרת שמרביצים לה, ולכן היא מענישה אותנו.

זה לא משנה אם אני צודק או לא, בסופו של דבר אני זה שתמיד נפגע. גם אם היא זאת שלקחה לי כסף,

אני  גם אקבל צעקות על כך שצעקתי עליה.

תמיד חיפשתי סיבה שאני אוכל "להראות לה". חכתי לרגע שבו היא תזדקק לי ואז אני אגיד לה "זוכרת את זה ואת זה ואת זה? אז עכשיו חפשי אותי." אבל הרגע הזה לא הגיע. הכמיהה שלי לרגע הזה רק התעצמה, ככל שהיא תקעה בי יותר סכינים כך רציתי שהיא תזדקק לי כדי שאני אוכל לסרב.

לבסוף זה קרה, אתמול.

היא הייתה צריכה עזרה בביולוגיה אז היא ניגשה אלי.

הייתי ילדותי ושלחתי אותה מעלי, כמו שתמיד תכננתי.

מאז אני מרגיש רע.

היא אחותי הקטנה, היא הייתה צריכה אותי ואני העפתי אותה ממני.

אני יודע שאם זה היה קורה ישר אחרי עוד מקרה שהיא הייתה תוקעת לי סכין בגב, או לוקחת לי כסף, לא הייתי מרגיש רע. אבל היא באה אלי כשהייתה רגיעה, ולכן ייסורי המצפון.

פעלתי נכון?

היום היה לי מבחן. אני לא אכשל בו, אבל במהלכו הרגשתי ממש רע.

מתישהו הרגשתי כאילו שואבים ממני דם, ומזל שישבתי ולא הייתי נופל. מעולם לא הרגשתי כך מלבד הפעמים שבאמת לקחו ממני דם.

בסיומו הלכתי לשירותים וראיתי שאני חיוור ויש לי מבט מת.

יחד עם זאת, אני חושב שאני כן מתחיל להבריא.

וטוב שכך, כי אני לא רוצה לגלות שאני לוקח 4 תרופות לשווא.

ואם כבר אנחנו מדברים על תרופות, שמתם לב שיש דברים ממש מטומטמים שנוגעים להן?

"תופעות לוואי".

תגידו, מה זה הקטע הזה?

אני לוקח כדור שמבצע פעולה אחת טובה, אבל מייבש, עושה לי כאב ראש, מרדים וגורם לי לאבד את שיווי המשקל.

כלומר "יאיי אני אמות מהדברים הקטנים והמעצבנים שבאו בתור פיתרון לבעיה שלי".

או שכתוב משהו מפגר כמו "כאב גרון קל" כתופעת לוואי על קלגרון. מה?!

ובכלל, כל הקטע הזה של התרופות הוא דפוק, תראו למה:

2000 לפנה"ס - "אכול את השורש הזה"
1000 לפנה"ס - "אכול את השורש והתפלל"
1850 אחה"ס - "שתה את התמיסה"
1950 אחה"ס - "התמיסה לא עובדת, קח את הכדור"
1980 אחה"ס - "הכדור לא פועל טוב, קח אנטיביוטיקה"
2000 אחה"ס - "החיידקים עמידים לאנטיביוטיקה, אכול את השורש"

10/1/2000- "עזוב, דאם דאם, לא משנה כמה כדורים אתה תקח אתה תקמול כמו סבתא רבא של שאלתיאל".

ותודה לכל המאחלים,

אני אדפיס את האיחולים ואשלח לה' כמזכר. לא שזה יזיז ללסבית, אבל בירוקרטיה והכל.