החלטתי שאני בברוגז עם המשקל.
הוא אמר לי שאני עליתי 2 קילו. ואני לא מבין למה ואיך.
כלומר כן, כשיש מדרגות רגילות ונעות, אני תמיד עולה על הנעות. לא משנה עד כמה לאט הן עולות. לא משנה גם אם איזה סבא קשיש שלא מסוגל לזוז ויש לו הליכון עם מליון רגליים ואיזה פיליפינית בצד, עוקפים אותי במדרגות הרגילות.
כי הן נעות. כי לא צריך לשרוף קלוריה. אז מה אם לוקח לי לעשות 5 מטר בשלוש שעות?
ואני באמת לא כזה עצלן. אני פשוט מנצל את מיטב פרטי הטכנולוגיה.
למשל היום, כשהכנתי לעצמי סנדוויץ' במטבח, לא היה לי כוח לסובב את היד ולבדוק מה השעה עם השעון שעל היד שלי, פשוט סובבתי את הראש וראיתי מה השעה על השעון של התנור.
רואים? שימוש נכון באמצעים טכנולוגיים.
להפך,
אני ממש ממש לא עצלן. אני שוקד את מכון הכושר בבסיס שלי יום ביומו. ונכון שזו מסורת שהתחלתי השבוע, אבל ניחא.
יש לי אפילו הוכחה לכך. יותר נכון צלקת בנשמה שלי. אחת מהמדסיות, מדריכות הכושר, התחילה אתי.
מתחילה אתי. ולצערי, גם תתחיל.
היא: "וואו, אתה נראה חזק."
אני: מסתכל לכל כיוון אפשרי, "אני?", בתמיהה
היא: "כן." והיא מתקרבת.
אני: "חחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחחח"
היא: "למה אתה צוחק?"
אני: "כי אני לא מסוגל להרים משקולת של 20 ק"ג."
והלכתי.
ולמחרת, היא שוב באה. וחיבקה אותי, משום מה. ודברה ודבר ודברה וישמרני סנטה היא כ"כ בלונדינית שאפילו אנה ניקול סמית' עליה השלום אומרת "דאמ גירל, יו אר וואן אוף דה דאמסט פיפל פור איוור!"
ומאז, היא לא עוזבת אותי. והיא אפילו גאה בי ומתפארת בפני שאר המחלקה שלי,
"הוא בא כל הזמן לחדר כושר, הוא מתמיד!"
כן, טוב. אני חייב. אני כ"כ חלשלוש שכדי לעבור איזשהו בראור עם ציון עובר בלבד, אני חייב להתאמן, והרבה.
ואם כבר עסקנו בכך שבחורות מתחילות אתי, קרה לי גם היום. כשנסעתי לבויפרנד. באוטובוס. פתאום צצה לידי בחורה, כשבכלל לא שמתי לב שמישהו התיישב לידי כי הייתי עסוק בלשמוע מוזיקה ולחשוב על בויפרנד. היא כפתה עלי שיחה. היא ממש הלחיצה אותי. יותר נכון, היא גרמה לי לשקשק מפחד. היא הייתה ממש אינטנסיבית, הכלבה. וכשהגיעה התחנה שלי, היא כמעט ולא נתנה לי לרדת מאחר וכשהיא שאלה אותי אם אני רוצה לשמור על קשר גמגמתי משהו כמו "אממ אה.. לא יודע... אני צריך לרדת... בבבקשה.... SOS"
כשירדתי מהאוטובוס התקשרתי בפאניקה נוראה לבויפרנד ואמרתי לו לבוא ועכשיו. אחרי שתי שניות התקשרתי שוב.
אחרי שהוא הגיע לקח לי עוד חצי שעה להירגע.
לעזאזל עם הבנות האלה, הן לא מבינות? הן לא רואות? אני הומו והן גורמות לי לחרבן את עצמי למוות.
באמת. זה מפחיד.
פעם שאלתי את עצמי למה לא מתחילים אתי.
עכשיו אני שואל את עצמי למה שאלתי את השאלה הזו ומתי יפסיקו.
הבחורים שבחדר אתי החליטו שאני לא מספיק גבר. הם לא מרשים לי לשבת רגל על רגל. יתרה מכך, הם החליטו להחזיר אותי בתשובה.
השבוע הם היו יותר מאושרים מהעובדה שבירכתי על אוכל.
יותר נכון זה היה על מאפין.
נו באמת, אתם צוחקים עלי?
שאני לא אברך כדי לקבל מאפין? פחחחחח
אוי. ושוב, שכחתי את רוב הדברים המצחיקים שרציתי לכתוב.
אוף.
אני צריך להסתובב עם עט ופנקס.
אה רגע. אני עושה את זה.
לעזאזל, איך שכחתי?
מילא.
אני בטוח שיהיו עוד מלא קטעים מצחיקים, הרי, אני בצה"ל.
ברכת לילה טוב סנטשית במיוחד,
הלוואי וסנטה ישמור על כולכם מפני בנות. הן עם (וואו, הן הרבה אם הן עם) מפחיד.
למרות הציצי.