זה מה שקורה לאגף שלי בביקורת הזו.

אני עומד בראש כל המחלקות כשאני יודע שבסופו של דבר, אף על פי שהיום הסתיים רק היום השני של הביקורת, המצב לא יהיה טוב.

אני שקט בנוגע לכך, וזה גרוע.

אבל החלטתי פשוט לתת לזה לקרות.

לא לטייח, לא להסתיר, לא לעוור.

להיות הכי גלוי בעולם.

שידעו עד כמה המצב גרוע.

שידעו שיש השלכות לכל המכשולים ששמים לי.

אבל אני בטוח שהמצב לא כזה גרוע.

אני יודע שרק אני באמת אבין עד כמה הוא חמור.

אלא אם כן באמת הכל כישלון אחר גדול ואז המח"ט החביב יחליט להדיח אותי. ולו, אין שום בעיה. הוא עשה את זה כבר לשניים מהקודמים שלי.

אבל זה רק חלום מדהים שלא יתממש.

מצפה לי כל כך הרבה עבודה אחרי הביקורת הזו, שכל מטרתה זה לחפור לי במשך חודש בנימים.

אני ממש מקווה שהיא תנער קצת את המקום הרעוע והרקוב שאני נמצא בו.

מעצבן אותי כשהבקרים שלי רואים אותי ומחייכים חיוך עצוב, חיוך של ידע הנסתר ממני.

אחד מהם גילה לי את אותו סוד נכסף- מעולם לא היה קצין שתפקיד שלי שלא השתחרר אחריו, או הלך בראש מורכן.

התפקיד הזה כאילו שואב ממך את כל המוטיבציה, הרצון והאמונה בצבא. הוא משבית.

ועלי, עלי הם מרחמים. כי אני טוב.

"עוד אחד נפל..."

"אנחנו חיים בעידן של חשכה. בעולם מלא פחד, שנאה וחוסר סובלנות.

אך בכל עידן יש כאלו שנלחמים כנגדו. הוא נולד לעולם מפולג.

עולם שהוא ניסה לרפא. משימה שהוא לא הצליח להשלים.

נראה שגורלם של אנשים דגולים הוא לראות את מטרותיהם לא מתגשמות.

הוא היה יותר ממנהיג, הוא היה יותר ממורה, הוא היה חבר. כשפחדנו הוא העניק לנו כח,

וכשהיינו לבד הוא העניק לנו משפחה. הוא אולי איננו אך תורתו חיה דרכנו, תלמידיו.

לכל מקום שאליו נלך עלינו להמשיך את חזונו. חזון של עולם מאוחד".

אין לי כוח.

ובטח שלא לבזבז את זמני וכספי על משהו שלא קורה.

ולא קרה.

ולא יקרה.

כי אני כבר לא רוצה אותו.

מדהים עד כמה אני מוכן ללכת רחוק רק בשביל האופציה של אולי יקרה משהו.

אבל ככל שאנו נפגשים יותר, כך אני מבין שאין שום עתיד.

יש כל כך הרבה דברים בו שלא מוצאים חן בעיני,

וכל כך הרבה דברים שלא מוצאים חן בעיניו.

הכי מרגיז זו החוסר החלטיות שלו.

אני לא מבין למה אני ממשיך להתאמץ.

אני רוצה לצאת, להשתגע, לחיות.

ואתו אני מרגיש כ"החמניות" של ואן גוך. אך ללא שלב ההתפחות אלא רק בשלב הקמילה.

אני רוצה לצאת עם מישהו.

שגם ירצה לצאת אתי,

נמאס לי להיות הרודף.

לעזאזל, תמיד בנים היו שווי זכויות,

אז למה אני לא מוצא אחד ששווה כמוני ויכול להראות גם רצון ורצינות אתי?