החיים שלי מונעים מכוח האינרציה. אין לי דרך אחרת לתאר את זה. אני קם בבוקר כי זה מה שאני עושה כבר שנים, הולך לעבודה כי צריך ולא מתאבד כי זה יוציא אותי מהשגרה. במקום זה אני מפנטז על לעלות על מטוס ולהיעלם. להגיע למקום שבו אני יכול להבלע בתוך כלום ולהמחק לתוך שיממון אינסופי. אני מרגיש שרע לי, שלא טוב לי בחיים האלה. שאף פעם לא, וגם ברגעים שכביכול טוב או לפחות קצת יותר נסבל - גם אז לא. אבל אני לא אתאבד ולא אעלה על הטיסה הבאה לשום מקום כי זה לא משהו שאני עושה, אף פעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: