אתמול ג'וני, הכלב שלי חזר מהסירוס.
מלכתחילה לא רציתי שהוא יעבור את הניתוח הזה כי פחדתי מההרדמה, אבל בסוף לקחנו אותו לניתוח.
הוא היה שם ארבע שעות ולקחנו אותו בשמונה בערב, איך שהוטרינרית החזיקה אותו והניחה אותו על הרצפה הוא ישר נפל מרוב שהוא מסומם מכל החומרים שהכניסו לו. כשראיתי אותו קם ונופל פשוט לא יכולתי לעמוד בזה, הדמעות כבר ממש חנקו אותי, הרגשתי כאילו הרגתי מישהו. זה היה נורא.
אחר כך היא הסבירה לנו איך לטפל בו בלילה ולקחנו אותו לאוטו.
כשהגענו כמובן היינו צריכים להרים אותו במדרגות וכשנכנסנו הוא ישר נכנס למיטה וישן.
אחרי כמה שעות הוא קם וניסה לעמוד הוא היה עדיין קצת סחרחר אבל הוא הצליח להגיע עד איפה שאבא שלי ישב ואז הוא השתין ממש מילימטר לידו. ניקיתי את זה ואז הוא חזר למיטה שלו וישן עד הבוקר.
בבוקר הוא היה כבר יותר טוב והוא הלך ישר, אבל הוא גם השתין בשלוש מקומות שונים בבית!
קמתי וישר הוצאתי אותו לטיול קצר. הוא הלך כלכך לאט וזה ממש לא מתאים לו כי בטיולים הוא כמו טיל.
אחרי הטיול הייתי צריכה ללכת לתגבורים בבצפר אז השארתי אותו עם סבתא שלי וכשחזרתי הוא היה בערך אותו דבר.
כמה שעות אחרי הוא כבר אכל ושתה וקישקש בזנב ואפילו נבח פעם אחת אבל עדיין הוא היה חלש.
אני בטוחה שעוד כמה ימים המצב ישתפר והוא יחזור להיות כמו שהוא היה, אבל עדיין קשה לראות אותו במצב הזה..
היום הוטרינרית תוריד לו את המחט מהיד ו..זהו.
ג'וני, יו אר דה בסט!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
-snowflake-