אותו מקרר בגישה כל כך שונה..."

זה ככ מתסכל שבא לי לבכות.. כל השנים האלה.. כל הזמן הזה.. כמה שכל אחד "מצטנע" אבל בעצם רק מת שיאמרו כמה שהוא צנוע..כמה שכל אחד חייב לעשות דברים לפי הלב.. זה אמנם טוב, אבל יודעים מה? אולי זה מפריע לאנשים? אולי זה שאתם שמים את עצמכם ואת הלב שלכם במקום ראשון שני שלישי ורביעי גורם לאנשים אחרים כאב? וכעס? וחרטה שבכלל הכרת אותו, בנאדם פשוט חש...זה תמיד היה... גם לפנייך.. וגם בזמנך... זה תמיד יהיה...

פשוט בא לי שזה יפסק. די. כמה אפשר? בהתחלה עוד חשבתי "אוקיי סבבה..אולי זה באמת ככה" אבל זה לא. אז די עם ההצגות. חרטא.