אהבה בלתי נשכחת[?!] - בלוג סיפורים.(:

"נפגשנו איתם כל יום בערך.. שניהם ממש חמודים.. הם מאילת.

דן נדלק עליי.." קרצתי לה.

"וואלה?! ו..היה משהו...?" היא אמרה כממתיקת סוד.

"משהו?.." היתממתי. "סתם.. יום לפני שעזבנו הוא לקח אותי לצד, ודיברנו קצת."

"וזהו?.." היא נראתה מאוכזבת מהסיפור שלי.

 "ואז הוא.. הוא.." גימגמתי.

"הוא מה?!" איה הייתה מתוחה.

"הוא... כאילו, אנחנו..

התנשקנו.." אמרתי ולא היישרתי אליה את מבטי.

"מה?!!" היא צעקה מופתעת.

"מה?!!!!!!" נכנס פתאום רועי לחדר של איה, והביט בי מופתע.

קפאתי.

"רועיקי!" איה קמה וחיבקה אותו. "מה נשמע?"

"בסדר.." הוא מילמל.

"טוב, אני הולכת להביא משהו לשתות.." איה הודיעה ויצאה מהחדר בשביל להשאיר אותנו לבד.

"יובל, מה אמרת עכשיו לאיה? 'התנשקנו' ?! את ומי?!" רועי תקף אותי.

"אממ.. אני ואתה!" שיקרתי. "בדיוק סיפרתי לאיה על הנשיקה הראשונה שלנו. שלי ושלך!" חייכתי אליו וקמתי לחבק אותו. "למה, מה חשבת שאתה נראה כועס כל כך?!" שיחקתי את עצמי כלא מבינה.

"אה.. מצטער, פשוט חשבתי ששמעתי ש...  את ו... כאילו.. התנשקת עם..                לא משנה. " אמר לבסוף.

הוא הצמיד אותי לגופו בחיבוק חם ואוהב.

"התגעגעתי" אמר ונישק אותי.

"גם אני" אמרתי לאחר שהתנתקנו אחד מהשנייה.

"חזרתי!" איה צצה פתאום וקנקנן לימונדה בידה.  "אוי.. שכחתי להביא כוסות.. " אמרה בקול רם.

"אני אביא" רועי התנדב. הוא נישק אותי נשיקה קטנה ויצא מהחדר.

"מה אמרת לו?" איה לחשה לי ברגע שיצא.

"שסיפרתי לך על הנשיקה הראשונה שלנו. שלי ושל רועי" לחשתי לה חזרה. "אף מילה על דן!!"

"אין בעיה" היא חייכה אליי.

"הוא ידע שאני אצלך, בגלל זה הוא בא, נכון?"

"כן.. דיברתי איתו ממש שניה לפני שנכנסת. הוא היה אמור להגיע ולהפתיע אותך.."

"הוא באמת הפתיע! למה לא אמרת לי כלום?! תארי לך הוא היה מבין שדיברתי על דן?! היית צריכה להודיע לי לפני שהתחלתי לדבר שהוא צריך להגיע כל רגע!!" נזפתי בה.

"אבל רצינו שזאת תהיה הפתעה.. ולא חשבתי שתספרי לי משהו כזה.. ו.."  איה ניסתה לתרץ.

רועי נכנס לחדר וגרם לשתינו להפסיק לדבר.

"הבאתי כוסות!" הודיע ומזג לשתינו לימונדה קרה.

ישבנו אצל איה שעתיים בערך.. אני סיפרתי להם על החוויות שלי מטורקיה [רק מה שיכולתי לספר ליד רועי כמובן..]

והם סיפרו לי על הדברים בארץ.

"ביי איוש" נפרדתי מאיה ונתתי לה נשיקה קטנה בלחי.

"ביי  יובלי , ביי רועי" היא חיבקה את שנינו וסגרה אחרינו את הדלת.

"בואי, אני אלווה אותך הביתה." רועי אמר וכרך את ידו החסונה סביב מותני.

כ"כ התגעגעתי לתחושה הנעימה הזאת, לתחושה של החיבוק החם של רועי, החיבוק הזה, שמראה שאני חברה שלו.

כשאנחנו הולכים ככה, חבוקים, אני מרגישה שהוא משוויץ בי, בחברה היפה שלו. וגם אני משוויצה בו. שכולם ימותו מקנאה.

"אולי נשב קצת בפארק? אין לי חשק לחזור עכשיו הביתה.." הצעתי.

צעדנו לכיוון הפארק, והתיישבנו על ספסל עץ שהיה שם.

"אני אוהב אותך" הוא לחש לי.

"גם אני אותך.. " הבטתי בעיניו הכחולות המדהימות.

"אני שמח שאנחנו ביחד.. שום דבר לא יפריד בנינו, נכון?" שאל והביט בעיניי.

"אני מקווה." אמרתי והסטתי את מבטי. בהיתי בדשא שמתחת לרגליי. "אל תחשוב שאם אני מתנהגת עכשיו כאילו הכל בסדר, זה אומר שאני לא נפגעתי מזה שרקדת עם ליטל"

"אוי... זה בסך-הכל ריקוד! מה אנחנו ילדים קטנים?"

"לא קשור לילדים קטנים. זכותך לרקוד עם מי שבא לך, אבל למה דווקא עם ליטל?!  אתה הרי יודע כמה היא שונאת אותי!"

"וגם את אותה.." הוא סינן.

"נכון! אנחנו שונאות אחת את השניה. אז למה רקדת דווקא איתה?! אתה לא זוכר את המבט שלה כשהיא הבינה שאנחנו חברים?"

"מה.. איזה מבט?" הוא נראה מבולבל

"אתה זוכר את היום שנהיינו חברים, והברזנו וישבנו בדשא הגדול בבצפר. ואז בהפסקה ליטל הגיעה ולמרות שלא אמרנו כלום, ראיתי שהיא יודעת שאנחנו ביחד.

והיא הסתכלה עלינו, במבט כזה של 'זה לא יימשך עוד הרבה זמן'.

אוווח! אני כל כך שונאת אותה!"

"את סתם מגזימה.." רועי אמר "היא בסך הכל הסתכלה עלינו, לא היה לה שום מבט בעיניים! אני יודע שאת לא אוהבת אותה, אבל.."

"אבל מה?   היא רוצה להפריד בנינו אתה לא מבין?!"

"את רואה יותר מדי טלנובלות.. את באמת חושבת שמה שהיא רוצה זה להפריד בנינו? למה לה לעשות את זה?!" הוא גיחך.

איך הוא יכול להיות כל כך עיוור?! חשבתי לעצמי.

הייתי חייבת להגיד לו בדיוק 'למה לה לעשות את זה'.

"1- כי היא אוהבת אותך ורוצה אותך.

2- כי היא שונאת אותי והיא רוצה לגרום לי רע.

3-כי היא הבינה שלהפריד בנינו ייעזור לה מאוד.

היא גם תוכל להיות איתך, וגם לגרום לי רע.

עכשיו אתה מבין למה אני לא סובלת אותה?!"

"יובל, הדבר היחיד שאני מבין זה שאת מקנאה כי רקדתי איתה ולא איתך. זה לא אשמתי שלא היית ביומולדת שלי.

בכל זאת, יומולדת יש רק פעם בשנה, וכן רציתי לרקוד סלואו.

ברור שהכי רציתי לרקוד איתך אבל את לא היית, אז רקדתי עם ליטל!

את לא צריכה לקנאות בה מאמי, את יודעת שאני אוהב אותך!"

רועי אמר והתקרב בשביל לנשק אותי.

"אני?! מקנאה בה?! אתה כזה אדיוט לפעמים!!!" קמתי מהספסל והלכתי משם בעצבנות.

"יובל! חכי!!!" הוא קרא אחריי.

הלכתי מהר יותר, ומהר יותר.

שמעתי אותו אחריי.

רצתי, הכי מהר שיכולתי. לא רציתי לראות אותו, לא רציתי לשמוע אותו.

רציתי רק לחזור הביתה, להניח את הראש על הכרית ולבכות.

לאחר כמה דקות של ריצה, עצרתי רגע, הבטתי אחורה, והוא כבר לא היה אחריי. כנראה התייאש.

המחשבות התרוצצו בראשי. רועי, אני, ליטל, דן,איה. הכל התערבל לי..

זה מה שהוא חושב עליי, שאני מקנאה בליטל?!

הוא אמור לתמוך בי, ולא להרוס אותי עוד יותר.

אני כ"כ לא מקנאה בליטל. הרי אין לי במה לקנאות בה נכון?!..

היא גבוהה ורזה, עם שיער בלונדיני ארוך, פנים סבבה, גוף- מדהים.

אוקי, היא נראית טוב. סיכמתי. אולי יש לי במה לקנאות בה..[?]

אבל מראה חיצוני זה לא הכל, הרי גם אני נראית טוב לא?!

אוף, אני כבר לא יודעת מה נסגר איתי.

הגעתי הביתה בשקט, מלאה במחשבות.

התקלחתי, החלפתי למכנס טרנינג ארוך וגופייה צמודה שחושפת מעט מהבטן, השטוחה יש לציין, שלי.

הנחתי את ראשי על הכר, ונרדמתי.

אני ממש מצטערת שלקח לי כל כך הרבה זמן לעדכן.

פשוט עם כל הלחץ הזה של הלימודים, החברים, המשפחה, לא מצאתי זמן לעצמי.

אני עכשיו כותבת את הפרקים הבאים, אז אותם אני מקווה לשים בקרוב [תוך כמה ימים.]

אוהבת את כולכם, ומקווה שתבינו. 3>

דולב, המספרת. {: