אהבה בלתי נשכחת[?!] - בלוג סיפורים.(:

"בית יפה.." התפעל דן כשנכנס לביתי, ביום שישי בצהריים.

"תודה" חייכתי ומשכתי אותו בידי לחדר שלי.

"אז.. באת רק עם גלעד?" שאלתי והתיישבתי על מיטתי.

"כן.. שאר החבר'ה לא יכלו לבוא בהתראה כ"כ קצרה.." דן נראה כמנתצל.

"חח זה בסדר" צחקתי "אתה מוזמן לישון פה אם אתה רוצה."

"בכיף.. אבל, מה עם גלעד?" קימט את מצחו.

"אני מניחה שהוא יישאר לישון אצל איה.. הוא אצלה עכשיו נכון?"

"כן.. איה אמרה שבערב יוצאים לבלינקו או משהו כזה.."

"בלאנקו" תיקנתי אותו "זה מועדון חדש לא רחוק מפה.."

"אה, אחלה" הוא חייך.

דיברנו כך כמעט שעה, היינו קצת על המחשב, טיילנו קצת בחוץ והכרתי לו כל מיני אנשים, ואז חזרנו לביתי ואכלנו ארוחת ערב עם המשפחה שלי.

כולם התרשמו מאוד מדן ומסיפורו.  הוא בנבחרת הכדורגל של בית ספרו, הוא מצליח בלימודים, נראה טוב, נחמד, מצחיק.  פשוט מדהים.

לא פעם ולא פעמיים שאלתי את עצמי אם אולי, יש סיכוי קטנטן שאני מתחילה להתאהב בדן.

עוד לא החלטתי.

כי יש לי את רועי, שאני מאוהבת בו כבר שנים, וסוףסוף אנחנו חברים. אני לא יכולה להרוס את זה.. אני לא יכולה לתת לדן להרוס את החברות שלי עם רועי.

אני ודן נהיה רק.. ידידים.

לאחר הארוחה דן התקלח ולבש ג'ינס משופשף עם חולצה שחורה ונעל את נעליי הואנס שבא איתם.

בחנתי אותו, בחנתי כל פרט ופרט.

הבגדים האלה, שמצד אחד נראה כאילו הוא רק זרק על עצמו משהו שהוא מצא בארון, ומצד שני רואים שהוא השקיע.

אף סולד, ועיניים כהות – חודרות.

שיערו הבהיר והחלק היה רטוב מעט, ונראה מהמם.

אני כבר לא יודעת מי נראה יותר טוב, דן או רועי.

לכל אחד מהם יש יופי שונה, אחר.

אבל יופי זה לא הכל, הזכרתי לעצמי.

החלטתי שבפנימיות, אני יותר אוהבת את רועי. וזה מה שחשוב.

"אני נכנסת למקלחת. אתה יכול להיות על המחשב עם בא לך" חייכתי אל דן והצבעתי על המחשב שמונח על שולחן בחדרי.

"אחלה" ענה דן והעביר את ידו בשיער.

התקלחתי, ייבשתי את השיער ונתתי לו להיות מפוזר על כתפיי.

לבשתי סקיני ג'ינס שחור יחד עם טוניקה ירוקה, עם נקודות לבנות. נעלתי את האולסטאר השחורות שלי שאבא קנה לי מנסיעתו האחרונה לחו"ל.

התאפרתי, הזלפתי מעט מהבושם שלי, ענדתי את שרשרת הפנינים שלי וסיכמתי שאני נראית טוב.

"אני מוכנה" הודעתי כשנכנסתי לחדרי.

"וואו, את נראית מדהים" אמר דן והתקרב לנשק אותי.

"לא.." הדפתי אותו לאחור והוא נראה מופתע. "לא פה." אמרתי והבטתי סביבי.

"טוב, אם את אומרת.." הוא נראה מאוכזב וחזר לשבת על מיטתי.

"יובל! חברים שלך באו!" קראה אליי סיון מלמטה.

"אני באה!!" צעקתי חזרה.

"בוא, איה וגלעד באו" משכתי אותו וצחקקתי.

ירדנו למטה, ובדיוק אז הגיעה המונית.

דחפתי פלאפון לכיסי, שטר של 100 ₪ לכיס השני ויצאנו מהבית.

~

חום, מחנק, צפיפות.

אהבתי את זה.

איה וגלעד נעלמו לאחר כמה דקות , ונשארנו רק אני ודן. רוקדים ביחד למוזיקת הפופ הקופצנית.

הרבה בנים נצמדו אליי , ניסו להתחיל איתי.

דן ניסה להראות להם שאני שלו, למרות שאני לא, זה החמיא לי .

"אני חייבת לשתות משהו" צעקתי לדן.

"אין בעיה, בואי" הוא צעק לי חזרה ומשך את ידי לעבר הבר.

"בירה בשבילי" הוא ביקש מהברמן "ולך?"

"לי רק דיאט קולה" חייכתי.

"היי הנה אתם" איה וגלעד הצטרפו אלינו.

"איפה הייתם?" שאלתי "נעלמתם לנו"..

"ראינו פה כמה ילדים מהשכבה." איה צעקה.

"וואלה? מי??" התעניינתי.

"סתם.. גילי, עדי, ליאור, גל ועוד כמה.."

הסתכלתי סביבי, לא ראיתי אף אחד מוכר.

דן גלעד ואיה קמו לרקוד ואני נשארתי שם, יושבת על הכסא הגובהה ליד הבר. מסתכלת על כל האנשים במועדון. כולם נראים בגילי בערך, או יותר גדולים.

פתאום צדו את עיניי שני אנשים שישבו על כורסאות בקצה המועדון. זאת ליטל, אני בטוחה. אבל מי יושב מולה?

הוא היה עם הגב אליי, לא הצלחתי לזהות מי זה.

קמתי לרקוד ומשכתי את דן איתי לעבר הכורסא שעליה ישבו ליטל והנער מהסתורי. הייתי חייבת לברר מי זה.

עשיתי את עצמי רוקדת עם דן שבעצם כל הזמן נעצתי מבטים בליטל ובן זוגה.

המוזיקה התחלפה  מפופ לשיר רגוע.

רחבת הריקודים התחלקה לזוגות זוגות, כולם רקדו סלואו צמוד.

גם אני ודן. גם ליטל והנער.

רגע, הנער. זה.. זה....

רועי!

כעסתי עליו שהוא רוקד עם ליטל בזמן שהוא חבר שלי.

איך הוא מעז?

בעצם, גם אני רוקדת עם מישהו אחר בזמן שאני חברה שלו..

אבל, זה לא אותו הדבר.

דן הוא סתם אחד שפגשתי. וליטל... ליטל היא כמו אויבת שלי. היא תרקוד עם רועי בכוונה, בשביל להרוס אותי.

טוב, זה בס"כ ריקוד.. ניסיתי להרגיע את עצמי.

רועי הסתכל לכיוונינו, אני חושבת שהוא ראה אותי. לא הייתי בטוחה.

הוא נצמד יותר לליטל, ונישק אותה.

בלי לחשוב פעמיים, התקרבתי לרועי והעפתי לו סטירה.

הוא נראה המום. אני עוד יותר.

רצתי לשרותים ונעלתי את עצמי שם.