לפני שבוע בערך,

ישבנו כל המשפחה בבית של סבתא,

ראינו חדשות,

זה היה ערב שישי

וזה לא כ"כ כיף לצפות בדברים כואבים

בערב שכזה..

אבל בכל זאת, צפינו ..

בעודנו מעוותים פנים

ראינו אדם המנסה להילחם במחלותו,

אך ניסיונותיו כושלים

ומדוע?

מחלתו חשוכת מרפא-ניוון שרירים,

המחלה התפתחה אצלו בגיל יחסית מאוחר

שהוא כבר בסביבות גיל ה 40,

עם ילדים ואישה תומכת,

שנכון לעכשו צריכה לדאוג לו 24 שעות ביממה

בשנייה חייו השתנו

ולא רק חייו שלו, אלא גם  חייהם של הסובבים אותו.

מה שנותר לו לעשות זה

לשבת ולחכות למוות.

איך אדם אמור להגיב כאשר הוא ראה דבר כזה?

-אין תגובה-

נכון...

אבל לי הייתה תגובה שהתפרשה כתודה,

תודה לאלוהים על כך שאני בריאה,

תודה על כל בוקר שאני פוקחת את עיניי,

פשוט תודה.

אני חושבת שעד לפני הכתבה הזו,

לא הערכתי מספיק את החיים שלי,

כלומר לא חשבתי

על כל הדברים שכרגע בגללם אני מודה..

אני לעומת רבים אחרים,

יכולה לעשות

כמעט הכל; לקום מוקדם בבוקר ולראות את הזריחה,

לשמוע את הציפורים מצייצות ואפילו קולות אחרים,

הגורמים להנאה..

ללכת לבד, לאכול לבד..

ועד כה, לא הערכתי את המתנה הזאת שהתקבלה בכזאת קלות.

לימדו להעריך כל דבר קטן שאתה עושים,

אולי הכל נראה לכם שיגרתי ונורמלי,

אבל אל תשכחו לעולם-מה שאני יכול לעשות, לא כולם יכולים.

זה הכל, מקווה שהצלחתי לעזור להבין

שהחיים לא מובנים מאליו.

                                                                               shoppie^^