שלום לכולם, מה שלומכם ?!
התחיל החופש ואני כבר מרגישה אותו.
רביצה מול הטלויזיה, כל היום מחשב.
כמו שצריך.. D;
# # #
החזרתי את העיצוב הקודם ומחקתי את של הסימס.
הסיבה ? הסימס 3 לא עובד לי טוב במחשב !
הוא איטי, הוא נתקע והוא יוצא לי כל הזמן ומכבה את המחשב !
הפתרון ? קניית מחשב חדש.
אז עכשיו אני חוסכת והולכת לכל עבודה שנייה.. ^^
# # #
החלטתי להמשיך את הסיפור.
אני ממשיכה את הסיפור בלי השם.. ^^
את הפרק הראשון תוכלו למצוא כאן!
# # #
בדרכה לביתה חשבה ליאו על היום. על כל מה שקרה.
על בן, שהציעה לה הצעה.
עליה, שביקשה קצת זמן לחשוב.
על אריק, שאמר שהיא חברה טובה שלו.
רק חברה טובה, לא יותר מזה.
מה היא תענה לבן ? לדעתה הוא מקסים, עם אישיות טובה. אבל אריק יותר.
מדוע אריק לא מרגיש זאת ?
היא החליטה לענות לבן בחיוב. לא יקרה כלום אם תסכים להיות חברתו.
היא המשיכה ללכת. היא ראתה ילד קטן, כבן 5 לערך, מסתובב לו מתחת לבית מסויים.
הוא נראה מבולבל למדי.
היא נעצרה, מתבוננת.
הדלת נפתחה ומן הבית יצאה ילדה יפיפה, בערך בגילו של הילד, וחייכה חיוך מאושר.
הילד המבוייש רץ וחיבק אותה. שניהם הסמיקו.
'אהבה צעירה' חשבה לעצמה ליאו.
היא פנתה בצומת והחליטה לצאת לקניון.
היא הוציאה את הדף המקופל מכיס המעיל שלה, וחייגה בעדינות את המספר שרשום עליו.
"ליאו ?" ענה קול עדין מן הקו השני.
"אני מדברת עם בן ?" היא שאלה.
"כן !" פתאום קולו נשמע יותר שמח, "יופי שהתקשרת!"
ליאו הרגישה איך הסומק מתחיל לעלות על לחייה העדינות.
"רציתי לשאול," החלה ליאו לומר, "אולי תרצה לבוא איתי לקניון ?"
"בשמחה !" קרא, "עוד כמה דקות אני אהיה שם !"
"ניפגש," אמרה וניתקה. ליבה פעם בחוזקה.
# # #
קצת קצר.
בכל אופן, מה דעתכם ?
בבקשה תגיבו על הסיפור.. ^^
# # #
הייתי באילת שבוע שעבר עם חברות.
יצאתי משם שונה לחלוטין ממה שנכנסתי.
אני חושבת שהתבגרתי, שוב.
שוב הרגשתי את התחושה הזאת של השינוי, את התחושה של ההבנה.
אני צריכה לשלוט בעצבים שלי, זה משהו שלמדתי שם.
אם מעצבנים אותי, אני צריכה לשתוק.
כשאני מתעצבנת אני סתם מבזבזת אנרגיה על דברים שטוטיים, ואנשים שטוטיים.
אני לא צריכה את זה.
אז, שוב, הנה עדי החדשה.
אני מוכנה לצאת לעולם.
הפעם, בוגרת יותר, ומחושבת יותר.
# # #
זהו, נגמר ונחתם לו עוד פוסט.
אז עד לפעם הבאה,
עדי D.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Dishes.
