~בלי צנזורה~

הדרך ארוכה ומייגעת אצל כולם..השאלה איך מעבירים אותה על הצד הטוב ביותר..!

"לוותר זה הכי קל וקל זה מעפן"-זה מה שאני אומרת לעצמי כל בוקר במראה,

להסתגר זו החוכמה שבדיעבד, חומת מגן שאינה נראית לעיני כל..

זה מה שעוזר לי שהשביזות שוב קופצת לבקר לי את הנפש,,אורחת קצת לא רצויה הייתי אומרת.

אורחת שהלוואי והייתי יודעת איך להגיד לה לא..לא תודה ..לא הפעם.

ציינתי את המילה דרך בראשית הפוסט,עבורי דרך היא שביל ארוך וישר מרוצף באבני זהב רוח נעימה שמדי פעם מלטפת את הפנים

ציפורים שחגות מעלי ושרות ברינה בברכת "יום טוב יקירתי "...שמיים תכולים ואין חושך תמיד יום תמיד מואר

ופתאום ללא התרעה הרקיע קודר מעלי החושך רודף אחריי אני מתחילה בבריחה מהכאב

אך זה משיג אותי לא משנה כמה מהר ארוץ וכמה אאמין שיש מי ששומר עלי אני מתחילה להכנע לחושך!

ואז אני עוצרת מתיישבת על הארץ רגליי מקופלות אל החזה וראשי רכון נתמך ברגליי..

וידיי מעל ראשי אוחזות בו בחוזקה עוצמת את עיניי חזק וצועקת" זה רק חלום רע יש מי  ששומר עליי-החוצה כאב!!!!"

ואז יש תחושה של כאב ששורף את הנשמה מן כאב ששואב את כל השמחה שהיתה בי אי פעם

ורק מעלה את כל הזכרונות הרעים מהצד שהדחקתי . ואז אני מרימה את הראש ומרגישה שוב את  הרוח שמלטפת לי את הפנים

את השמש היוקדת שגורמת לי להרגיש בחיים

ומרגישה דחיפה קלה לעבר הדרך השביל שלי רצוף אבני הזהב

 אני לא לבד יש מי ששומר עלי ויש מי שדוחף ויש לי למי לזעוק ויש מי שישמע את זעקותיי

תודה לאל :)

תודה לקב"ה שתמיד מרים אותי בשני ידיו שצריך שדוחף שצריך ושמלטף שצריך

תודה

שבת שלום לכל ישראל באשר הוא