עוד אחד שאפשר (ורצוי) להאשים אותו בפתיחת הבלוג הזה הוא ידידי דויד, המוכשרת בבנים.
מרוב סיפורים צבעוניים שלו על המצעדים הגאים* - פה, פה, וכמובן שם, נהיה לי חשק עז לאיזו תהלוכה צבעונית ועזת מבע.
את התל אביבי פיספסתי, על הירושלמי דילגתי אבל את זה, אני כבר לא מתכוונת לפספס**. שפעת חברי שעל האי הוזמנו להצטרף אלי תוך שהם נענים לדרס-קוד הרשמי: כמה שיותר צבעוני, בכמה שפחות...
המאייר כבר אישר את השתתפותו תוך שהוא מכריז "לעולם, לעולם לא תצעדי לבד" (טוב, את החלק האחרון המצאתי, אבל תודו שזה היה יפה אם הוא היה אומר את זה. שלא לדבר על כך שרק הקונספט של המאייר עומד ושר שירי כדורגל מלוא גרון תוך שהוא מנופף בדגל גאווה - ובכן, זה גורם לי לרטוט בצחקוקים בלתי נשלטים).
במצוות המאייר גם ביטלתי את התוכנית לקנות לונדון-פס, שכן הוא ניפק את הטיעון המוחץ שאיתו לא יכולתי להתווכח: "בלונדון לא מתכננים כלום, אלא נשמעים לקפריזות של מזג האוויר". הוא איש חכם המאייר. חכם ומוכשר ומ-א-מם. וכן, אני אומרת לו את זה גם בפניו, אז כשהוא יקרא את זה פה הוא לא אמור להתעלף מההלם (קראת?).
אז זהו. כל התוכניות שהיו (חוץ מהנ"ל כמובן) אופסנו לטובת ספונטניות מוטת מזג אוויר ומצב רוח, שלמעשה הולמת אותי הרבה יותר, אם גם לא בהכרח חסכונית כמו הלונדון-פס.
בנוסף גיליתי שכרגיל התמהמהתי ופספתי את שער הליש"ט הנמוך שביקר פה לכמה שניות לפני שבועיים. מאז הוא חזר להיות ארבע עשר אלף חמש מאות חמישים ושמונה שקלים וארבעים וארבע אגורות ללירה שטרלינג. זה עלה לי פחות או יותר בתקציב השופינג המוגבל מלכתחילה. נו טוב, הטיול הזה הולך ומתייקר ועוד ידו נטויה. מסתבר שככה זה בלונדון. מק-סי-מום - שמועות אומרות שבלונדון הטלויזיה מצויינת, אז לפחות הייאוש ייעשה יותר נוח. או מעונן חלקית.
עכשיו אני צריכה להחליט אם להיות אמא אחראית ולקחת איתי את המחשב כדי לטפל ברך הנולד שפה, או שאני צריכה לנטוש אותו ואותכם למשך שבוע-שבועיים. פפפפ. אני אומרת לכם, זה קשה לנסוע לחו"ל. הרבה החלטות.
ובמחווה אחרונה לדויד, אני מקדישה לו ולעצמי את השיר המתאים של הקלאש. ולהתראות אחרי הפרסומות.
London calling to the faraway towns
Now war is declared - and battle come down
London calling to the underworld
Come out of the cupboard,you boys and girls
London calling, now don't look to us
Phoney Beatlemania has bitten the dust
London calling, see we ain't got no swing
'Cept for the reign of that truncheon thing
The ice age is coming, the sun's zooming in
Meltdown expected, the wheat is growing thin
Engines stop running, but I have no fear
Cause London is burning and I, live by the river
London calling to the imitation zone
Forget it, brother, you can go at it alone
London calling to the zombies of death
Quit holding out - and draw another breath
London calling - and I don't wanna shout
But while we were talking I saw you nodding out
London calling, see we ain't got no high
Except for that one with the yellowy eyes
The ice age is coming, the sun's zooming in
Engines stop running, the wheat is growing thin
A nuclear era, but I have no fear
Cause London is drowning and I, I live by the river
Now get this London calling, yes, I was there, too
An' you know what they said?
Well, some of it was true!
London calling at the top of the dial
And after all this, won't you give me a smile?
London Calling I never felt so much alike, like-a, like-a...
*וכאן הוא מסביר להדיוטות היכן במסורת נחמה הלכת המצעדים באשר הם. שווה להשכיל.
** הבלוג הזה נפתח גם כהכנה לעדכונים שהבטחתי לדויד על המצעד בלונדון. אלה, בוא יבואו.
[[עדכון: זהו, נסעתי. יש מצב שיהיה פה שקט עד שאחזור. אבל אז... הו הו..]]