כתיבה תמה

בשבת בערב עוד ישבו לידינו במסעדה ועישנו בלי להתבלבל. למרות שהמקום היה סגור, למרות שהיתה איתי ההריונית. הם שתו בליני, ואכלו צדפות ועשנו לידנו כאילו אין מחר. אחת הגברות היתה צרפתנגלית, אז אי אפשר להאשים אותה. בעצם, גם המסעדה היתה צרפתית.

רק שאז הגיע מחר.

יום קודם עוד עברנו ליד אחד השכונתיים שעל חלונו נכתב – Last Minute: Come in for a nice cold beer, a good glass of wine and a fag*… while you still can.

למחרת היה לי קלקול קיבה (קצת יותר מידי צרפתיות ליממה) אז לא בדקנו את מפלס העשן בפאבים ובמסעדות, אבל למחרתיים נבדקה הסברה שהאנגלים ישימו על זה זין כמו האירים או התל אביבים. אבל לא היו איזורי עישון. לא היו פאבים שעשו כאילו. לא היה עשן, ולא היתה אש. בחמש אחרי הצהריים הפאבים היו מלאים כתמיד, ובלתי מעושנים בעליל. מצד שני, האוכל בפאבים נותר אותו קקה. ההריונית ואני שאפנו לרווחה והלכנו לאיזו איטלקית דאון דה רואוד.

* במובן גריבען - דהיינו ציגרטה בסלנג בריטי מיושן, ולא במובן גראבען - מלשון Fag Hag שעליו עוד נדבר.

הנה עוד כמה דברים שקרו בלונדון ופספסתי

הנסיכים האנגלים הוכיחו סופית שהם בעצם גרסה של כוכבי רוק, באירוע לזכר אמשל'ם. כרטיסים עלו בין 50 פאונד (בעמידה, ביציע) לכמה אלפי פאונד (בתאים). ויתרתי. בין השאר גם בגלל שלא התחשק לי לעמוד שעות – חלקן בגשם – בשביל לראות את פרגי (לא הדוכסית מיורק, אלא הפרינצסה השניה, מהבלק אייד פיז) או את אנדרו לויד וובר (בלעחס). 

לעומת זאת, הייתי מוכנה לשלם בשביל לשבת שעות – חלקן בגשם – כדי לראות משחק שלו, שלו או שלה.

אבל לא יצא, גם כי נותרו רק כרטיסים שנמכרים ביום המשחק ובשבילם כבר צריך לעמוד באותו היום בתור ארווווווווווווווווווווווווך בקופות (ושעות וגשם וכל זה) ולקוות לטוב וגם כי המחירים, ובכן... לא הצדיקו את החוויה של לראות משחק חלקי בלבד, שבגלל הגשם, יופסק היום ויחודש רק למחרת.

את האירוע המוזר הזה שהתחיל אתמול (07/07/07 שבת) קידמו די בהיסטריה כל זמן שהותי שם. כולל לוגו ייעודי, וחזרות גנרליות על המסלולים. עד לרגע זה אני לא מבינה איך קרה שהאנגלים מקדמים אירוע כל כך צרפתי במהותו, למרות שבאתר שלהם הם עושים מאמץ להסביר.

גם זה קרה שם בדיוק כשהגעתי וכמעט חרבן לי את המצעד (חכו תקראו) ובאופן אבסורדי, דווקא אתמול חל יום השנה לפיגועים ההם בלונדון. איכשהו, ההתעקשות שלהם להמשיך בחיים דיברה אלי מאוד בתור ישראלית, למרות שהמאייר טוען בתוקף שבמקרה של הבריטים זה נעשה מתוך בורות וחוסר מודעות מוחלט לסיכונים. לפי כמות התיקים והשקיות שמושארים שם ללא השגחה בכל פינה – הוא כנראה צודק. אני לכשעצמי, לעולם לא אוכל להסתכל על מרצדס באותו האופן.

אבל אני יודעת שלא מעניין אותכם לקרוא על מה שלא עשיתי כשהייתי שם, אלא על מה שכן. רק שתצטרכו להתאזר בעוד טיפ טיפונת סבלנות, כי התמונות עוד לא עמנו. הנה קצת טיזרים, בשביל שתדעו לחזור לדיווח הפרטי מהשטח.

צ'ירז

נ.ב. - כבר סיפרתי לכם שירד גשם?