כתיבה תמה נשברתי. פתחתי בלוג. נראה אם יצא ממנו משהו
או שלא |
| 9/2007
קן צרעות
לאחרונה, יצא לי להתקל בלא פחות משלושה קיני צרעות שונים. במקומות שונים בארץ. היו אלה מין כוורות אדמה מחוזקות ברוק.
במקרה אחד, הקן היה בעצמו על האדמה, צמוד לאבן וחבוי בין צמחים והצרעות שבו היו חיות ועצבניות, מזמזמות את כעסן על החדירה לרשותן. בשני המקרים האחרים לא נראו בסביבת הקן צרעות חיות, אבל הקן החום והבוצי – שנראה מבחוץ כמו סתם גוש אדמה תמים, היה מלא ביצים, רימות, גלמים וחלקי צרעה בשלבי גילגוליה השונים. איכסססס.
כמובן, שכמו שאני נוטה לעשות בזמן האחרון, לא יכולתי שלא לתהות אם גם הפעם היקום מנסה לשלוח לי איזה מסר – במיוחד כשההתקלות בכל הקינים האמורים, היתה במחיצתם של אותם האנשים פחות או יותר.
הנה מה שלמדתי על כישורי הנדסת הבניין של החרקים המפחידים/מרתקים האלה:
הצרעות הבנאיות (יש כמה מינים) בונות את קיניהן מבוץ שהן אוספות בשולי שלוליות, בגדות נחלים, או לצד ברזי גינות. הצרעה הטייחת בונה חמישה עד שלושים תאים זה לצד זה (בהם היא מטילה ביצים, ומאפסנת מזון עבור הרימות), אותם היא אוטמת ומטייחת היטב עד שהם נראים מבחוץ כגוש של בוץ שנזרק על פני סלע או קיר הבית. יש גם צרעות שבונות תאים שנראים כמו אסופה של כדים קטנים הצמודים זה לזה, והן גם נוטות לקשט (!!) את הקינים בחלוקי אבן קטנטנים.
משום כך, הפעם אני מעדיפה להתפעל מהיכולות הארכיטקטוניות של החרקים המזמזמים האלה ולקרוא בשדר הזה – אם בכלל –משהו על בית, חריצות וחשיבות המשפחה, במקום לשמוע רק את זמזום הביטוי הארסי והכואב הזה - "קן צרעות".
| |
| כינוי:
קתרינה גרויס בת: 50 תמונה |