לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

כתיבה תמה


נשברתי. פתחתי בלוג. נראה אם יצא ממנו משהו או שלא


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2007

רוך וקושי


אני מערסלת את הגוזל הזה מצד לצד, מרגישה את החום, את הריח העדין והמתוק, את רכות פלומת השיער. חשה את הלב הקטן שפועם כנגד זה שלי, מרגישה פה קטנטן שמחפש דבר מה להיאחז בו, לינוק ממנו. כל הגוף הקטן והצעיר שבין הידיים שלי פועם ורוטט ומגרגר בקצב משלו. ורוב הזמן, הקצב הזה מובן לי.

 

שינויי התנוחה וההתכווצויות, המשיכות והדחיפות מאותתים לי. עכשיו תרימי. עכשיו תערסלי. עכשיו תלטפי. עכשיו תעסי. עכשיו תשירי. עכשיו לא. אנחנו נעים יחד במקצב אנושי שהוא בה בעת עתיק יומין וחדש לגמרי. ניגון ותיק עם הרמוניה חדשה. חדשה לשנינו.

 

לכמה שעות בודדות אני חווה את ההוויה הזו שהיא תינוק, ובסופן, מעבירה את היצור הקטנטן לידי אמו בתחושת הקלה. אני נפרדת מהרוך בקלות. אני משלחת את הקושי שהיה בו לחופשי. ותוהה. האם זה משתנה כשזה התינוק שלך? האם הידיים כואבות פחות? האם הגוף מוגבל וכבול פחות לקצב של מישהו אחר? ואולי אז, הרוך והתום והאהבה פשוט גוברים על הקושי?

 

נכתב על ידי קתרינה גרויס , 21/10/2007 20:08   בקטגוריות הורות?  
57 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של קתרינה ב-7/11/2007 13:32



כינוי:  קתרינה גרויס

בת: 50

תמונה





© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לקתרינה גרויס אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על קתרינה גרויס ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)