כתיבה תמה

בדרך לצפון, אחרי אחת הפניות נגלה פתאום ממול ירח גדול, עגול וחמאתי. צף על כרית הילה צהבהבת ומשובץ בשמים בתכלת וסגול, הוא נסתר ונגלה חליפות. רגע הוא ממולי, מחייך אלי כשהוא מטפס לאיטו בשמים המתכהים. רגע אחרי כן אני רואה את עורו הבוהק מבעד לענפי הברושים והאקליפטוסים שבצד הדרך. אני מחייכת אל הירח בחזרה, נוהגת לעברו ושואפת את האויר הנקי והשמים הרחבים והשדות שבחוץ.

"יום יפה היה היום" אני מספרת לירח, "טוב שבאת עכשיו ולא הפסדת את כולו. הכל היה מושלם. הים היה רגוע וכחול ונקי, וכך היו גם השמים. הרוח היתה רכה וריחנית. מלטפת, לא מכה כהרגלה. ועכשיו, הלאה, צפונה, אל השקט".

הירח בתגובה מרחיב את ההילה סביבו, לא מאפשר לשמים היפים האלה להחשיך עדיין. "קחי קת' " הוא רומז לי, "עוד רגעים של שמיים ועונג ירחי שמקדים את השבת". אני רוצה כל כך לצלם אותו עכשיו, אבל המצלמה בבית. "אל תצטערי" הוא מצחקק. "במקום לצלם, כתבי". וכבר אני מתחילה לכתוב בראש את התמונה שלפני. מודדת את הירח בעיני כדי שאוכל לכתוב שהיה כמו גלגל של גבינה, כמו אשכולית בשלה, לרגע אולי גדול כמעט כמו ההגה שבין ידי.

ברדיו עולה פתאום שיר ואני שרה איתו "הנה הם באים, ימים של שקט, כבר שכחתי איך שהם נראים..." ונדמה לי שהירח מדבר אלי. "את רואה? את זוכרת? הנה הם באו. ועכשיו יקירה שבת שלום וליל מנוחה, לך ולכל המשפחה".

*ויהי ערב כי הלינק בכותרת לא עבד מסתבר

הנה הם באים ימים של שקט

אחרי הרעש הגדול והנורא

אפשר לנוח קצת על המרפסת

ולאסוף את שברי הסערה

הנה הם באים ימים של שקט

כבר שכחתי איך שהם נראים

אפשר עכשיו לפתוח את הדלת

לשלוח אל הרוח ציפורים

הנה הם באים ימים של שקט

נצא אל החלון לראות

אם כלו כבר המים

אולי כבר יש באופק אדמה

זוגות זוגות נצא זוגות זוגות

נביט אל השמיים

נחכה ביחד ליונה.

הנה הם באים ימים של שקט

אחרי שכבר איבדנו את הכל

תשב איתי עכשיו על המרפסת

תבכה איתי ביחד על אתמול

הנה הם באים ימים של שקט

שנינו כאן ביחד על ההר

המים כבר ירדו ויש כבר קשת

אפשר לקום, סוף העולם עבר.