אני מהאנשים שכל מה שהם רוצים זה לעמוד בשקט מול הגלים המתנפצים ולשתוק. אני מאלה שרוצים שהשתיקה תהיה כל כך עמוקה עד שאפילו הזהירים ירצו ליפול אליה.

ככה אני. בוכה בשביל לחיות ונושם בשביל לבכות. אני כל כך מכיר את עצמי עד שזה נחשב פיזור נפש שאני אומר את השם שלי בקלות כזאת.

אני מהאנשים שרוצה שיהיה להם קל יותר ממה שקל להם כרגע. וזה בסדר כי לכולם עכשיו בסדר. ואם אני ארגיש בסדר זה רק עוד בסדר אחד שלא הורס כלום. ואני חושב שהם מרשים לי. כל ה"לא בסדר". כל האנשים שרע להם. הם מכירים אותי טוב. שהיתי בחברתם הרבה יותר זמן ממה שאתם חושבים, והם מרשים לי. הם מכירים את העבר שלי ואין להם בעיה נפשית אם זה שיהיה לי טוב. הם לא יגנו את זה אפילו לא קצת.

אני מהאלה שיש להם על מה לדבר גם כשאין על מה. אני מהאלה שמוצאים את המילים ולא מוותרים לעצמם. ואם הייתי נותן לעצמי והייתי משתחרר אז יכול להיות שהייתי מצליח יותר בשיחות הקטנות עם האנשים הקטנים. ואולי אם הייתי משוחרר עכשיו הייתי יכול לבוא אל כל האלה שחפצתי בהם והייתי שר להם שירים שאני בדרך כלל לא שר לאף אחד.

אני מהאנשים שרוצים את כל מה שזז מהר מידי בשביל שהם יוכלו לתפוס. וזה בסדר. זה הכול יותר מידי בסדר.

הכול הלכו אחרי המשאית עם הפרחים

וגם אני הלכתי

דרכתי על עקביהם של האיטיים.

צחקתי והכאבתי לידי

כי אסור.

רק לו מותר

והוא הולך בשקט מטורף.

צועד בריקנות גוברת

כשכל צעד משדך אותו

חזק יותר אל הרצפה.

בחרתי לנגן עם פי

את המנגינה שגרמה לו ליבב.

והוא הרגיש מחוייב

לסטור לי

אבל הוא התאפק

כי מישהו בא ועשה זאת במקומו.

 ***

לא ראיתי את האנשים

אבל ידעתי

שקוברים שם מישהו

ושהמישהו

אולי לא כל כך מרוצה

אבל בזמן כזה

ההוא

לא מתחשב באף אחד

***

עוד אחד נפל

ברשת המוות

של ההוא שחי למעלה

הוא משחק בנו

כמו בינשופים

כמו בחרקים קטנים

שעפים לעבר המנורה

ונשרפים.

כל אדם

ממש לפי שהוא נקטף,

מוחו זוכה להתעלות

ולהבין הכול.

כמה חבל

שכשהאור מגיע

מאוחר מידי

וכול הידע

לא נחשב

ואתה

לא יותר מסתם ענף

שנשבר ברוח