יש ימים שאתה פשוט לא מבין בשביל מה הם נוצרו.

היום היה ממש יום כזה. שממש באמצע שלו אתה מסתכל לשמיים וחושב "למה? מישהו נהנה מזה? כי אני בטוח לא". אבל אני לא נהנה מהרבה דברים שאנשים אחרים נהנים מהם, אז הלכתי ושאלתי אנשים אחרים והם חשו כמוני שהיום הזה הוא יום מבוזבז וטיפשי.

בשבילי הבזבוז התבטא בכך שהגעתי לבית ספר בשביל השעתיים הראשונות וחכיתי יותר מחמש שעות בלי לעשות כלום לישיבה לא פרודקטיבים בעליל של צוות כתיבה של מסיבת הסיום שלנו. וזה המשיך בכך שהצוות הדפוק של תקשורת, שלצערי הרב הסכמתי להיות שחקן בסרט שלהם, קראו לי לעוד יום של צילומים. והיה, כמו בשבוע הנורא שכבר עבר, זוועה.

היה קשה אבל קשה יש רק בלחם וגם אותו אולכים. אז אני מתלונן אבל בשקט, רק אליכם.

הגעתי למסקנה שהפוסט הקודם היה אופטימי יותר מידי. זה טוב להיות אופטימי לגבי החיים שלך, אבל עדיף להיות ריאליסטים. להסתכל מסביבך באמת לראות איפה אתה נמצא ומי יורק לך לתוך הבאר שממנה אתה שותה. למזלי אני תמיד על המשמר, אבל דווקא בגלל זה אני תמיד יכול לראות שאף אחד לא בא להתחכך לי קצת בגדר. ואני מעריך התחכחויות בגדר, אני אפילו מתיר אותם, ומוקיר כל מתחכך נחמד. ואין כרגע אפילו עיניים שנועצות מבט עורג בגדר שלי. וחבל כי יש לי הרבה פעמים גדר נורא יפה.

הבעיה היא שהגדר שלי היא יפה באופן מותנה. רק כשמסתכלים עליה היא נראית טוב. כשמתעלמים היא מזניחה את עצמה ונראית -לא טוב-.

אני מצטער על הציטוט מארץ נהדרת. אני שונא אנשים שעושים את זה אבל פה זה נראה לי בא בטוב טעם. אני לא כופה את זה עליכם ואתם גם יכולתם לחשוב שאין קשר אם לא הייתי כותב שזה ה"לא טוב" מארץ נהדרת.

הגעתי למסקנה שאני קצת פדופיל. לא ממש. רק ממש קצת. ט'ניקים עושים לי את זה. זה ממש סוטה ואסור אבל מה אני יכול לעשות. בן אדם לא יכול לבחור במי הוא מתאהב. ואני חושב שקצת התאהבתי. אני יודע שהתאהבתי בגלל שמי שהתאהבתי בו הוא לא כל כך חתיך. יש הרבה אנשים שעושים לי את זה בטירוף, כמו למשל החתיך השכבתי יהב, שהוא פשוט אחד האנשים המושלמים בעולם. הוא גם נראה טוב, הוא גם סקסי וגם יש לו קול ואיכות טובה. אבל מההתחלה אני לא התאהבתי בו בגלל שהוא לא בעניין ובגלל שהוא יותר מידי חתיך בשבילי. אבל יש את דור, הט'טניק, שהוא לא חתיך יותר מידי. הוא נראה טוב, יש לי גבולות, אבל הוא לא מושלם. ואני רוצה אותו לעצמי. עושה לי קצת טוב לחשוב עליו. ואני בזמן האחרון יותר ויותר עולה על ההסעה היותר מאוחרת לבית ספר כי אני יודע שהוא מגיע איתה. אני מרגיש פטאתי וזה בסדר כי אני פטאתי.

אני מאמין בעצמי ולמרות החוסר הצלחה שלי עם פיתוח ציפיות ושברן אני אמשיך לחלום ולדמיין שממש טוב לי ושאני מצליח.

אני עכשיו הולך לישון כי מחר יהיה לי יום ארוך (שוב מיונים לשנת שירות) אבל אם המזל יאיר לי זה יהיה המיון האחרון בעולם.

אל תקיאו ערק אשכוליות. אל תשתו ערק אשכוליות.

אוהב אותכן חצי