פשוט לא יודעת למי לספר את זה,אז הגעתי לכאן.
כי כאן באמת מבינים.
האושר הזה שנפל עליי ואני צריכה להישאר עם שתי רגליי על הקרקע ממש חזק!
הלב שלי לא הרגיש ככה כבר הרבה זמן. [מאז ההוא עם העיניים הכחולות]
כשהוא אומר לי שאני מעלה לו חיוכים קטנטנים לאורך כל השיחה אני מתאפקת שלא לצרוח מרוב אושר.
כשהוא מתעניין לשלומי,בצורה בוגרת כל כך ואמיתית שאין כמוה.
שהוא כנה איתי,בהמון דברים.
במיוחד שסיפר לי שהוא נפרד מחברה שלו לפני חודש וחצי.
אבל הסיפור הזו עוד בתחילת דרכו.
ומנגד יש אותו.
שכל הסיפור איתו התחיל בתור בדיחה.
ומצחיק איתו.
אבל איתו אני מרגישה בוגדת ונבגדת.
חברה אחרת התאהבה בו,והם כרגע לא מדברים.
והוא לא מעוניין בה,כי גם השיחה שלהם הייתה מובנת על צחוק.
ובכלל יש לו חברה.
ואני מדברת איתו רק בצחוקים.
צחוק שלפעמים מתגלגל לאמת.
כשהוא אומר לי דברים שגורמים לי המון פעמים להרים גבה.
אתה בטוח שיש לך חברה?
אני מפחדת שהתאהבתי בו.
אני מפחדת ממנו שיש לו חברה וככה הוא מדבר איתי.
ואולי אני זו שלא מבינה נכון?
אז כרגע אני לא מגדירה כלום.
אני נהנת ולא חוצת קווים אדומים.
ובכל זאת אני מרגישה הרעה כאן.
למה שטוב לי אני צריכה לחשוב על מלא דברים אחרים חוץ מעלי?
ולמה אני לא יכולה לשתף אף אחד מקרוביי בכל התחושות האלה?אני לא בוטחת בהם?
או שאני באמת עושה משהו לא טוב?
והכי גרוע,שאני ממשיכה לשמוע שירי אהבה!