זה היה ביום קיץ אביבי סתווי.
עוד יום של חופש.
היא קמה מהשינה והלכה לה לאיטה למטבח.
המטבח, שהיה מעוטר באריחים כחלחלים האיר לה פנים.
היא הוציאה את ספל הקפה הגדול של אבא והכינה לה שוקו.
כמה טוב לשבת בלי מהומה לשתות לאיטך ובזמנך החופשי את שתייתך. אח, נפלא.
היא הרגישה כבר באמצע הלגימה השלישית ש...לא.
הטעם המר כבר לא היה. השוקו הפך מתוק וטעים.
גרגרי הקקאו שצפו מעל המים לא מעורבים עם שאר חבריהם בתחתית הספל היו לה כמעיין קוביות שוקולד שבאות להמתיק את יומה.
כמה נפלא.
הרוח החמימה שנכנסה דרך החלון ובידרה את שיערה החלה להיות קרה ומפריעה.
אבל לא, שום דבר לא יפריע לשעת הבוקר היפה הזו.
הכל כך מושלמת. לא כמוה.
היא הייתה קטנה, מלאה עם שתי גומות חן ושיער מקורזל בצבע אדמה. חום. כהה.
כולם אהבו אותה. במיוחד אבא שלה. הייתה כל עולמו. מה שנשאר לו. אוצרו.
בתו היחידה. אביה האהוב. בתו הקטנה. אביה היפה.
אבל לא, כבר לא קטנה הייתה.
לא, לא יפה היה יותר אביה. שוכב לו בבית חולים יחד עם סבתה.
ככה למות? פתאום? היא חושבת על המוות לעיתים קרובות.
הנושא, שכל כך קשה וקשור ללבה מעורר בה בכל פעם מחדש דעות ותפיסות שונות. כה קשה להפנים כה קשה להבין.
תמיד כולם ידעו לבוא אליה בעת צרה. מיד הייתה פותרת את הבעיה
מה יפות היו שעותיה, כאשר הביטו לה בעיניים. מבט של הערצה, אך יחד עם זאת עיניים של מבט נח, אוהב מחמם ורגע שעובר כהרף עין.
אך כשהייתה היא בעת צרה אף אחד לא חיבקה, נישקה עודדה.
כה חבל. מי יעזור לה? מי יבוא לקראתה?
סבתה שהייתה חולה גם היא לא הסכימה להיות לצידה.
פחדה תמיד מהלא נודע ומהידיעה שלא תוכל לבוא אליה ולבשר לה רעות. את אמה לא הכירה. אף פעם.
נטשה אותה בגיל שלושה ימים והלכה לגור עם מישהו אחר.
חבל. הפסידה. כל החיים היא רק משתוקקת לאהבה. למסירות, להבנה, לחיים.
אך זה בושש לבוא.
מי יודע אם זה יקרה? מה יהיה עליה? כה מר גורלה.
אך מה עשתה? תמיד טובה לכולם, אך לא כולם אליה.
לא, לא היו לה שונאים או אויבים. כך לפחות חשבה.
לפתע על אדן החלון הופיע עורב. שחור כפחם.
זנבו שמוט לאחור ומקורו מחודד.
היא הסתכלה עליו. הוא עליה. לאחר כשעה קלה העורב הרים כנף, הושיטה קדימה ונשאר עומד על החלון.
היא הרגישה . היא ידעה.
זה נגמר. זה עבר. כעת היא לבד באמת. אף אחד לא עימה.
כולם כבר בעולם אחר.
היא רצתה ללגום עוד לגימה מן השוקו, אך היא לא יכלה. דמעה שנזלה מעינה הביאה עימה הרבה אחרות ואלו מילאו את ספלה.
גרגרי הקקאו הפכו אפורים וכך הסתיים לו בוקר "נפלא".
בבלוג זה
בכל הבלוגים
