הכל גרוע

התחלתי לקרוא את שחרור בעלי החיים. אולי היה עדיף שלא, ברצינות, זה הזוי ומעוות יותר מהסיפורים של לאבקראפט וזה גם די מתסכל, לא שלא חשבתי שכל האנימל רייטס ת'ינג יעיל כמו צב נכה שמנסה לכבות שריפה אבל הגעתי לעמוד 70 ואז זה הכה בי -בכמה אינסוף בעלי חיים עשו ניסויים ואיך שלו טרחו לספור אותם- שזה יותר-מיותר ממה שאי אפשר לדמיין, בשנה אחת. זה היה לפני עשרים שנה ואין לי מושג מה השתנה מאז וכמה, זה בכל מקרה יותר נורא משאפשר להעריך וגם לא הכי נורא וגם חלק קטן מתוך המון :s ועכשיו במשפט קריא: זה כל כך כל כך גרוע. למה אכפת לי פתאום כאילו שזה שונה מבעיית העוני באפריקה או ניצול עובדים בסין או החתולים שמתים בחורף מתחת לבית שלי או אלף ואחת דברים נוראים שקורים לאחרים ולא אכפת לי מהם. עזאזל העולם כל כך דפוק. מה אני מתבכיינת כאילו לפני שש שנים היתי מישהו ונעלמתי, סתם מנסה לשנות דברים במקום להשלים איתם, דופקת את הראש בריצפה וחיה על חשבון אמא ואבא, בת גרועה, חברה גרועה, זב'חניקית גרועה, הכל גרועה ואני יכולה לא להיות.

אם לפני חודש מישהו בדוכן אמר שמה זה כבר משנה אם הוא צמחוני וידה וחפרתי לו על הערך העצום והבלתי מעורער שיש להצלה של אינדיווידואל אחד בודד והתלהבתי שהוא הסכים איתי בסוף, זה לא יקרה יותר כי אני לא מאמינה בכלום עכשיו, לגמרי חזרה לי ההרגשה שכל דבר לא באמת כמו שהוא נשמע שהוא כמו שארבעת אלפים חיים איומים שתיאורטית היו יכולים להתקיים בשבילי והם לא- זה לגמרי תיאורטי ולגמרי לא משנה. אבל גם דברים לא תיאורטיים שאמורים כן להיות

corner

למקרה שזה נעלם http://www.youtube.com/v/48UBhxzVOQ0&hl

.and what i used to think was me is just a fading memory I looked him right in the eye and said goodbye

איך הסתבכתי