לא התכוונתי להמשיך לכתוב כאן אז במקום לעדכן אני אוסיף עריכה, חשבתי על המון דברים וכבר לא בא לי לכתוב כלום, נתבכיין פעם אחרונה, אחרי זה לא נכתוב כל שניה.
בלילה נרדמתי לקראת 5, התעוררתי ב-10 ומשהו עם מיגרנה מהגיהינום ובחילה נוראית. פחדתי שזה לא יעבור לי. אחותי הציקה לי במציאות אמא שלי הציקה לי בטלפון. סוף סוף אמרתי לה שנמאס לי מהדיבורים שלה ושהיא לא מבינה בכלום בצורה מספיק ישירה בשביל שהיא תקשיב. אחרי זמן שנראה כאילו הוא היה ממש ארוך פחות כאב לי וחיפשתי משכך כאבים, התעצבתי לגלות שדוד שלי נרדם בחדר עם החולי שלו ועם כל המשככי כאבים שיש בבית, משככי כאבים זה בעיה- שכואב באמת הם לא עוזרים ושכואב קצת הם עוזרים ואז את לא יכולה לנחש עד כמה את חולה. בכל מקרה התקשרתי לבטל את כל מה שחשבתי שאני אולי אעשה היום שזה הדבר הכי מבאס בעולם, נמאס לי כל הזמן להיות חולה או לפחד להגיע ורק לדחות דברים כל הזמן ולתת להם להמשיך להטריד אותי ועכשיו מחשיך מוקדם וזה כבר לא נורא לצאת. אני מרגישה פחות גרוע עכשיו. אחותי ממשיכה להציק לי. אמא שלי חזרה מהעבודה והיא ממשיכה לומר שטויות. יש לי מיליון מחשבות בראש ואני לא יכולה לומר אותם לאף אחד כי הכל נראה לא בסדר. אפילו אם מנסים לקשיב לי והיו לפחות שלושה אנשים שניסו ביום האחרון אני רק יכולה לומר שהכל גרוע בו-הו ואולי לדבר על דברים שהיו ממש מזמן והם לא משנים עכשיו. הבלוג הזה מלא בכלום.
6/10/2008 6:00pm
עם מלאאא שוקולד ובא לי למות. כלום לא יעזור עכשיו אני אהיה שמנה גם בעוד שבועיים וגם בעוד שבועיים ויומיים. למות למות למותתת ת! במקום להתאבד התבכיינתי לנגה ואז בא לי למות שוב ובמקום למות ולחסוך מהעולם את ההתבכיינויות שלי באתי להתבכיין כאן )': שף-צף-צף אני כל כך שונאת את עצמי עכשיו
מישו עבר בצד השני של הכביש עם אוזניות ושמעו את מה שהוא שמע עד לתוך הדירה- מהצד השני של הכביש- עם אוזניות! נכון שזה מטורף. הוא שמע את זה: Dream Theater - 6:00 לא שמעתי את האלבום הזה כל כך הרבה זמן שנראה לי שבפעם האחרונה ששמעתי אותו הייתי יותר רזה ממה שאני עכשיו. אוף אני כל כך גרועה. די הייתי 41.8 ובלי פצעים אני לא רוצה לחשוב על מה יהיה מחר בבוקר
אני חייבת להפסיק לכתוב כאן יש דברים חשובים לעשות וזה בא במקומם
יום גרוע ~אוף~