נמאס לי ממכם נמאס לי מהכלל נמאס לי מכל האיכס הזה שהולך

נמאס לי שאתם מדבריםומדברים ובסוף שומדבר לא קורה

נמאס לי שאתם לא יכולים לעמוד הבטחות שלכם

נמאס לי שלמרות שאתם כל היום מנדברים אחד על השני כביכול הכל בסדר

נמאס לי שבסופו של דבר אני לא בסדר ואני נדפקת.

ולא, אני לא יגיד שנמאס לי מעצמי כי כוסעמק זה רק אתם, וכן אני יודעת שלא משנה כמה שאני אגיד שאני נפגעת או משהו כזה זה לא באמת יזיז לכם כי אחרי הכל אתם בסך הכל חבורה של עלובים ופאתאטים שהדבר היחיד שאכפת להם זה מעצמם.

ואי אפשר לשנות את זה.

אני אפילו לא מנסה.

אבל ראבאק, עד כמה אפשר להיות גועליים?

למה אתם עושים את כל הדברים האלה ואתם אפילו לא שמים לב לזה?

אתם לא קולטים אפילו איך השתנתם.

אתם לא קולטים אפילו את ההרגשה שאתם נותנים לאנשים שמסביבכם, לא מנסה לשנות אתכם, בגלל זה לא מדברת איתכם ולא מעירה לכם על זה.

אם אתם כאלה חברים טובים כבר מזמן הייתם שמים לב,

ומה זאת ההסכמה הזאת עם ההרגשה במקום לבוא ולנסות לשפר?

מה אמורים להביע הקטעים הסווו ספונטנים שלכם שפעם העליבו כלכך את אותם האנשים שעושים אותם?

איך זה יכול להיות שאתם יכולים לעבור בין כלכך הרבה אנשים ועדיין לא קולטים את הגועל שלכם?

מה כלכך מיוחד בכם, בך שסוחף כלכך הרבה אנשים? הם לא מבינים שזה חרא, שאתה, שאת חראאאאא אחד גדול.

אני כבר כלכך מחכה לרגע הזה שתיפגעו ותחזרו מושפלים למקום שבאתם ממנו, אני בספק אם עוד ישאר משהו.

אבל לא נורא העיקר שאתם מאושרים עכשיו, או יותר נכון מסנוורים עכשיו.

אתם פשוט מחליאים ומגעילים אותי, קשה לי לנשום את אותו האוויר שאתם נושמים, ופעם חשבתי שזה הציל אותי, שסוףסוך קצת טוב.

מסתבר, שזה יותר גרוע ממקודם.

אבל לא נורא, הגלגל מסתובב.. ואני לא אהיה שם בסיבוב שלו, ואז אני לא יודעת מה כבר תעשו.

כי בקרוב שוב תעברו למשהו חדש יותר.

אני שונאת אתכם.

אתם מגעילים אותי.

את במיוחד.

ולא אכפת לי כבר שתראו את זה ותלכו כוסמעק.

כי גרוע יותר מעכשיו לא יכול להיות.