אני אוהבת את הבלוג הזה. בכל פעם שאני מרגישה שאני מאבדת פרופורציה, אני אוהבת להכנס לפה ולהזכר בעבר שלי. משום מה מרגיש לי כאילו אף פעם לא יכול להיות נורא משהיה לי בעבר. בנוגע אלי(אני אעמיד פנים שיהיו קוראים מהעבר שיכנסו לפה לאחר 3 שנים ויתעניינו לדעת), בניגוד לכל הציופיות, הפכתי לבן-אדם מתפקד. אני שוכרת דירה לבד ומצליחה להחזיק אותה לא רע, יש לי עבודה נחשבת ביחס לגילי ואני בזוגיות כבר מספר חודשים עם אדם אוהב, תומך ומכיל הרואה בי העוגן השפוי שלו. כיף לדעת שמאחת שנחשבה ללא מתפקדת ביחס לבני גילה בתיכון, הפכתי למישהי שחיה חיים שלא הרבה בני גילה מסוגלים לנהל. יש לי תחושה של סיפוק כשאני יודעת שרוב בני השכבה שלי משתחחרים כרגע מהצבא/בתאילנד/עדיין מחפשים את עצמם ואני כבר התחלתי לסלול לעצמי דרך. למרות זאת, אני מתכננת שינוי רציני בתקופה הקרובה. אני רוצה לעבור לוקיישן(עדיין לא ברור אם בארץ או בחו"ל) ולהגשים את עצמי מבחינת קריירה. עד כה יעדתי את עצמי למסלול בטוח של לימודים ריאליים ואף נרשמתי לתואר ראשון, אך קצת לאחר שהחלה שנת הלימודים הבנתי שאין טעם לדכא את עצמי בתחום שלא כ"כ מעניין אותי רק בשביל לספק את ההורים ולהבטיח הכנסה ומקצוע נחשב בעתיד. עם כל הפחד שבדבר, החלטתי ללכת עם הלב שלי וללמוד עיצוב אופנה. אז כן, המקצוע אולי פחות יוקרתי וההכנסה(בייחוד בארץ) היא על גבול הלא קיימת ואצטרך להחלם בשביל לשרוד, אך אני מרגישה שזה מה שנולדתי לעשות ואסור לי לכפות על עצמי תחום אחר. ההורים עדיין לא עיכלו  את העניין, אך אני סיימתי לחיות בשביל לרצות אותם.

אני לא אשקר, מבחינת כל עניין הפרעות האכילה, אני לא נמצאת בצד השני של הסקאלה מזה שהייתה בו בתקופה שבה כתבתי את הבלוג. בימים סופר לחוצים בעבודה, או בימים בהם אני מרגישה שמנה - אני עדיין פונה למקום המוכר של ההקאות כדי לפרוק לחץ ומתחים. אני עדיין נשקלת בכל בוקר ולרוב המספר שעל המשקל קובע כיצד היום שלי יראה. ההבדל הוא שהאובססיות הקטנות משתלבות בחיים שלי היום, ולא מנטרלות אותי וגורמות לי להסתגר בבית ולא ליצור שום קשר עם הציוויליזציה. אני כבר לא מאמינה שאוכל לחיות מבלי להיות כבולה למספרים, אך טוב לי לחיות כפי שאני חיה היום. כי אני חיה. וגם כשזה מרגיש נורא, אני נכנסת לפה, נזכרת באיזה גיהנום חייתי והכל פתאום נראה אחרת. נורמאלי ולא כל-כך נורא. אז אני מזילה כמה דמעות על הנערה שהייתי וממשיכה הלאה, מקווה להוכיח שאני כבר יותר מבסדר.