את כל כך יקרה לי, ובאמת שאני רואה מה שקרה לך איתה, וזה מפחיד אותי שזה יהיה אותו דבר.. אני קוראת כל הודעה ממך, וזה קצת עושה לי עצוב.. ולא פעם זה עשה לי קצת לבכות.. בובי שלי, את באמת יקרה לי, וחשובה לי כל כך... וזה סתם מפחיד אותי, ולא יודעת למה אפילו..פשוט זה עלה, והייתי חייבת לכתוב את זה. ורק רציתי שתדעי שאני תמיד כאן, ואני אף פעם לא אעזוב אותך...אני אוהבת אותך!

כל ההתחלה הזאת, התיכון החדש, הצופים, הכל באמת בסדר.. אני כל כך מפחדת לאבד אנשים, זה יותר מדי גדול עליי.. אני לא בנויה לזה.

בסוף יוצא, שאת כל הדברים הרעים, אני מוציאה פה, שבעצם, לא הכל נראה כזה שחור, הכל דיי בסדר, אבל פשוט הרבה יותר קל לי להוציא את זה כאן. ויותר קל לי עכשיו לבכות, אולי רק בשביל להזכיר לעצמי שאני בנאדם..