הלל בן-שחר

כמה אירוני שאני מעדכן פה רק לגבי הלהקה שלי.

בזמן האחרון אני נכנס לבלוגים שלהן וקורא.

זאת אומרת, בודק אם הן עדכנו.

לא יודע למה. כנראה סתם כי משעמם לי.

האמת, הפוסטים שלהן מפגרים.

משעממים כאלה.

בדיוק כמו הפוסטים שלי - לפחות בזמן האחרון.

ואני כותב כל משפט איזה חמש פעמים מחדש. מוחק וכותב שוב ומוסיף ומתקן.

אעאע.

היה לי חופש משני עד היום.

באמת שאני מרגיש שלא ניצלתי אותו מספיק.

התחלתי לדבר עם מעיין.

עאלק לדבר, כן? שיחה אחת של חמש דק' בפייסבוק, אינעל העולם.

אני מקווה שהיא בעניין.

מעיין בעניין.

חע.

כן, בכל מקרה...

רביעי הבא הקלטות.

אני מקווה שהכל יסתדר עם המבחן רמה המזדיין הזה.

אלוהים, אין לי כוח לצבא.

אה, בשלישי נגעתי בקיר.

הופכים דיסקית וזה.

אני מקווה שבשבוע הקרוב אני כבר אקבל את הסמל שמגיע לי.

כוס אמא של הקצינים הג'ובניקים וחיילי השלישות בצה"ל.

בא לי להשתחרר.

אני יכול לכתוב עוד הרבה, והאמת שממש חסר לי מקום לפרוק את הכל,

אבל השעה מאוחרת, ומחר צבא, וצריך לקום מתישהו כדי להגיע לבסיס ולא לעשות כלום.

לא שאני לא אוהב את זה, כן? האמת שאני מעדיף לא לעשות כלום מאשר להיות מוצף מעל לראש בדברים שאני לא סובל,

עיין ערך "מערכי שיעור משעממים" או "חומר לימודי משמים בתחום הרפואה".

אני צריך ללמוד מוזיקה וקולנוע, בחיי.

חבל שהמקצועות האלה פשוט לא מכניסים כסף.

זאת אומרת, בהנחה ואני לא איזה רוקסטאר/במאי/איש מקצוע מפורסם/ידוע.

אני חושב שאולי בכל זאת אני אלמד סאונד או משהו כזה בעתיד...

כנראה שזה פשוט התחום שלי.

בכל מקרה,

זאת הייתה דוגמה למה שיש לי לפרוק,

ואני באמת צריך לזוז.

לילה טוב, והלוואי שיהיה לכם סקס נהדר.