הלל בן-שחר

באמת שאין לי כבר כוח לצבא.

לא בא לי ללכת לבסיס, לעלות על מדים, למות מחום.

אולי אני צריך קצת חורף. וחופש. כן.

בא לי חופש. בא לי חודשיים של לעשות מה שבא לי,

לשיר ולנסוע ולעבור דירה למקום נורמלי יותר ולמצוא עבודה ולהתחיל לחיות באמת.

אני רוצה לשיר. ולצרוח. ולהתחרפן. ולעשות מוזיקה.

לא רוצה צבא. די, נמאס.

מטריף אותי לחשוב שאם הייתי בחורה, הייתי משתחרר עוד בערך שלושה חודשים.

פאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאק

אני עוד מעט שנתיים בצבא!

איזה פאקינג שוק מטורף, אלוהים!

שנתיים שעברו לי בזבל, באמת שבזבל, ופשוט לא קלטתי שהן עברו.

מדהים כמה כלום לא נכנס לי לשכל במשך הזמן הזה.

כמובן, אני לא אומר שלא למדתי כלום.

השתניתי המון, ממש מהקצה אל הקצה במשך השירות.

למדתי על עצמי, התפתחתי, נפתחתי, הכרתי אנשים קצת שונים ממה שהייתי רגיל, ובכל זאת - נשארתי נאמן לעצמי.

אבל מצד שני, לא למדתי כלום, לפחות ביחס לזמן בבית הספר.

אני ממש מרגיש שהמוח שלי ריק. אני חייב לקחת ספר לבסיס, לקרוא קצת, להתנתק טיפה.

אני צריך ספר טוב, גיטרה, מזגן וקצת חופש.

כן, זה מה שאני צריך.

ואולי איזו בחורה, לדבר איתה על הספרים שאני אקרא.

ועל פילוסופיה. וסקס.

לילה טוב,

שיהיה לכם סקס נהדר,

ומי ייתן והשחרור יגיע כמה שיותר מהר.