האמת, בכמה שניות הראשונות זה היה כזה "או, סוף-סוף! הגיע הזמן!"
ואז קלטתי, זה נספג לי במוח וטיפה התערבלה לי הבטן
ועכשיו אני קצת מבולבל בקשר למה שאני מרגיש
בהחלט בא לי להיות כועס, אבל זה בלי קשר...
אני חושב על להיות כועס ומה שעולה לי בראש זה המצב שלי כרגע בחיים, לא על זה שהיא עם מישהו אחר.
בא לי לכתוב שיר ולעשות בו המון גראולינג ושאגות ולהוציא מלא אנרגיה, אבל זה כנראה לא כזה קשור לענבל.
היה אפשר להניח שהדבר ההזוי, צירוף המקרים שקרה באמצע הדייט היה הסמס ששלחתי לה,
אבל זה ממש לא הגיוני, כי שלחתי אותו יום קודם. בעצם, אני כבר מבולבל לגמרי.
אוך.
מה שהכי מצחיק אותי זה שאני עדיין כותב כאילו אני מקווה שהיא תיכנס ותקרא ותהנהן או תצחק כשהיא קוראת את זה.
זה קצת דפוק. אני רוצה לחזור לכתוב בשביל עצמי.
בכל מקרה, מסקנות:
-עדיף לא לנסות לחדש איתה את הקשר. לא עכשיו לפחות. ואולי עדיף שבכלל לא.
-מה שכן, התגובה שלי לעניין החבר החדש הרבה יותר טובה ממה שהייתי יכול לצפות, ואני ממש מאושר מזה.
-אני צריך להתקדם עם הלהקה. הופעות, עוד שירים, עוד חזרות. אני מרגיש שיש לי מלא אנרגיות ואין לי איפה להוציא אותן.
-צריכים לעבור דירה לכפר סבא כמה שיותר מהר.
אה, כן, שכחתי לעדכן לגבי העניין.
אני כנראה עובר דירה.
שוב.
זאת אומרת, בפעם ה...תשיעית?
חזרה לכפר סבא.
זה יהיה הדבר הכי אדיר בעולם.
אני אשיג עבודה.
וחיים.
ויהיה אדיר.
אבל אני לא רוצה לדבר על זה יותר מידי, כי אין לי מושג מתי זה באמת יקרה.
אני מקווה שבקרוב.
נמשיך במסקנות:
-צריך להשתחרר. חלאס, הבנו את הרעיון. צבא, כן. נחמד. מדים וזה. איכס. תנו לי להשתחרר.
-צריך לקנות מחשב חדש.
-צריך לעשות רישיון ומהר.
-צריך להמשיך לעשות כושר, כי מתחילים לראות תוצאות וזה פאקינג אדיר.
-צריך למצוא זמן כדי לנגן, להלחין ולשיר יותר. אני כל-כך אוהב לשיר ופשוט מבאס אותי שאין לי זמן לזה.
זהו, אני חושב.
יהיה טוב.
לילה טוב שיהיה לכם.
אתם יודעים את ההמשך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Woland