כבר 6 שנים עברו?
אני עדיין זוכרת אותם נופלים, הזיכרון הזה פשוט צרוב לי במוח, תחושת הזמן כנראה נמחקה כבר מזמן.
כאילו אנחנו עדיין ביום שאחרי. אני הייתי אז בת 10, התמונות, ההלם, הזוועה, החרדה, הפחד, האימה, הצרחות, הבהייה במסך, המטוס, האש, הקריסה, העשן, אנשים שמתאבדים כמו זבובים, השוק, המטוס השני, הרעש של הבניין המתמוטט, אלפי אנשים נסים על נפשם מפני ענן העשן המפלצתי שמאיים לחנוק, לראות את יצר ההישרדות בעיניהם של מאות אלפי אנשים, פעימות הלב, הניסיון לעכל, הבניינים נופלים...תמונה שלא תמחק מהזיכרון לעולם...........
בזיכרון שלי אני יחקוק את אותם אנשים בעלי תושייה, שתחת עין הסכנה, מצאו זמן גם להיות אנושיים- על הרגע הזה בכיתי כל כך מתוך גאווה אנושית. אני לא יישכח את האיש שתפס את הנכה עם כיסא הגלגלים וירד, למיטב זכרוני, 30 קומות איתה בידיים. כל כך התרגשתי שלמרות הזוועה מישהו נשאר אנושי.
הסיפור של המטוס שהתרסק באיזור חקלאי, לאחר שנוסעיו נאבקו בחוטפיהם, יש לזה שני צדדים שאפילו לא צריך לציינם שניהם עצובים, ואחד מרגש אבל מחריד.
ואת התמונות של האנשים שמתאבדים, להתאושש ממראה כזה כנראה שאי אפשר בכלל. מהמראה הזה לא הפסקתי ולא אפסיק להזדעזע עד יומי האחרון. כל כך עצוב, אני לא עומדת בזה- ישנם עוד גופות שעד היום לא זוהו. תחשבו על גודל הזוועה, זה פשוט בלתי נתפס.
אני לא באה בהצהרות, אני לא רוצה להישמע כזאת ומתנצלת אם פירשתי לא נכון את המאורעות. אבל יש את התסכול, אין לי שום דבר נגד ארה"ב חס וחלילה, ולא בחרתי את הבמה הזאת כדי להוציא ביקורת. אני פשוט חייבת לשתף במחשבה שלי, מקווה שהיא לא איומה מכדי לשתף בה, זוכרים את מלחמת העולם השנייה? אז, כשארה"ב לא שיתפה פעולה, כמעט והתעלמה מרצח העם? אני חייבת לחזור ולומר, אני לא באה בהצהרות, אבל אז איפה ארה"ב הייתה? הנקודה שאני לוקחת מכאן היא- למה ארה"ב עצמה עיניים לטרור? למה היא לא שמה לב בהמשך לכעסים ולזעם המצטברים נגדה בקרב מספר מדינות ערב? המחשבה הזאת מובילה אותי לאסון 11 בספטמבר, האם, אם ארה"ב הייתה פותחת עיניים לעולם המתחמש, אז הוא יכול היה להימנע? אם היא הייתה משלימה עם זה שיש טרור בעולם, ושהערבים נוקפים בדרך של מלחמה ולאט לאט מתחמשים, היא הייתה עשויה למנוע את המצב? לא לתת לערבים להתחזק? רק שהאסון הבא לא יגיע חס וחלילה.
תמונת המצב של עולמנו היא מחרידה, האנושות בפרוש הולכת להשמיד את עצמה.
המרדף אחרי בן-לאדן לא מגיע לסופו, ובדרך הרבה חיילים מאבדים את חייהם, אולי לחינם. אין לי דעה רבה בנושא, אבל לטחון ככה את החיילים המסכנים בעירק? נראה לי לא נכון. אני לא יודעת מה המהות של השהייה בעירק, אם בן-לאדן עוד שם. ברור שזה לא תורם יותר משזה מזיק.
יהי זיכרם ברוך של כול אלפי ההרוגים באסון התאומים ופיגועי ה-11 בספטמבר.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
ViburnumVampire
