החיים על-פי בוגה

בכיתה י"ב יצאתי עם בחור בשם פיטר, אבל אני קראתי לו דור.

היינו מבריזים מבית-ספר ופשוט מסתובבים ומסתובבים ומדברים ועוצרים ויושבים וממשיכים להסתובב שעות.

באחד הימים, נדמה לי ששנינו הברזנו משיעור מתמטיקה, הלכנו עד שהגענו לכביש המהיר, בין השכונה שהתיכון שלנו היה בא לכביש הראשי היה שטח מת כזה, שהיו בו צמחים, אנחנו נתנו לו באותו היום את השם "השדות". 

הלכו לאורך כל השדות, עברנו את הכביש הראשי ושם היו עוד שדות. הלכנו והלכנו והשדות שאחרי הכביש הראשי הפכו סבוכים יותר עם צמחים גבוהים יותר עם קוצים עבים יותר. בשלב מסויים רק רצינו לשבת ולא היה איפה. אז החלטנו לחזור. 

חצינו את השדות שוב, ופתאום אנחנו מבחינים מרחוק בספות! ספות באמצע השדה זה כמו מים במרכז המדבר.

הייתה שם ספה כחולה וספה אדומה וכורסא בלוייה. אנחנו ישבנו על הספה הכחולה. עכשיו אני מתחרטת שלא ישבנו על כולם.

כמה ימים לאחר מכן הלכנו לחפש אותן ולא מצאנו.

השדה הזה רודף אותי בחלומותיי, לפעמים הוא מגיע בתור מפלי מים ולפעמים בתור פרחים מדהימים אבל בכל חלום אני הולכת בשדה יודעת שאיפשהו פה יש משהו מדהים ופשוט לא מצליחה למצוא אותו.