החיים על-פי בוגה

לפעמים אני לא מצליח לחרבן. לחרבן, פעולה כ"כ שגרתית ויומיומית, אתה אוכל, מעכל, ואתה מה שאתה לא רוצה אתה מוציא. ועדיין, יש כאלה שמתקשים.

באותו יום ישבתי בשירותים שעה. ישבתי וניסיתי ופשוט לא יצא כלום. היא הייתה חייבת לספר לי את זה על ארוחת ערב? לא יכולנו להסתפק בכוס קפה? קפאין ידוע כמעורר פעילויות מעיים.

רציתי שתשמע את זה ממני ולא מארז, זה היה התירוץ העלוב שלה. חברה שלי בוגדת בי, זה באמת משנה אם אני שומע את זה ממנה או מארז?

היא הסבירה לי שזה לא קשור אליי, שזה פשוט קרה, ותמיד היה בינהם חיבור ובהתחלה זה היה רק הסקס אבל עכשיו הם התאהבו. ומי אני שאחבל להם?

היא סיפרה איך ארז שבור מזה וכמה קשה לו ושהוא לא רצה שאני אפגע, ובאמת שכואב לו עליי. הנהנתי בראש ובאמת הצלחתי לדמיין אותו יושב איתה בחדר שינה וקשה לו, והוא בהתלבטות, איזה הוא מעדיף? במי הוא יבחר? בשד הימני או השמאלי שלה. והנהנתי עוד בראש.

אפילו שילמתי את החשבון.

חזרתי הבייתה לבד ונשבע לכם שקראתי שלוש גיליונות של לאשה ולא יצא כלום.

אז עלה לי הרעיון, אחי, אתה צריך להרביץ לארז. תרביץ לארז, תחזור הבייתה ותעשה קקי.

חבל שלא נשארתי איתו בקורס ג'ודו שהוא גרר אותי אליו בכיתה י"א ואז הייתי מרביץ טוב כמוהו.

דימיינתי איך אני אלך אליו הבייתה אדפוק בדלת וכשהוא יפתח ישר אכנס, אוציא לו סיגריה מהקופסא ואדליק, ואני אפילו לא מעשן.

ארז, אני רוצה להרביץ לך, אני חושב שמן הראוי שתיתן לי כי זיינת את חברה שלי.

והוא יגיד לי, אתה צודק אחי, ואני ירביץ לו, ואח"כ ייכנס לשירותים אצלו בבית, אעשה קקי, ישטוף ידיים ואלך. בלי לפתוח את המים.

הייתי בטוח בעצמי. ארז, אני הולך להרביץ לארז.

נכנסתי לאוטו, ובדרך לבית של ארז נזכרתי שפעם בכיתה י"א אני ומאיר באנו לראות אותו בתחרות ג'ודו, הוא לקח מקום שני, ואיך שפעם נתקע לי האוטו בחולות בפלמחים והוא עזר לי לדחוף ואיך שהוא תמיד נפגש איתנו לבירה אחרי המכון ומספר איזה משקולות הוא הרים. נזכרתי בכל זה ועשיתי פרסה לכיוון הבית.

אני מעדיף לא לחרבן שבוע מלעשות קקי במכנסיים.