זה כמו ברזל.
כמו כמות רצינית של ברזל שזורמת בדם, נשארת בסירקולציה באזור הבטן התחתונה ומחזיקה קצר את המפשעה והקיבה. כאילו שאחרי כל הברזל הזה זורקים אותך לחדר עם מטוטלת מגנטית ענקית שמעיפה אותך מצד לצד. זורקת אותך לריצפה, מרימה אותך שוב לעמידה לא יציבה ומעיפה לצד שני.
משהו טוב או רע מאוד הולך לקרות בקרוב. אני מצטער, קשה להסביר את זה, אבל זה פיצול של שני שבילים באותו הנוף אבל בלי מפגש ביניהם. שניהם יגיעו לאותו המקום אבל בא לי ממש שהדרך תהיה כייפית, תלולה ויפה ולא משעממת ומלאה בזבל של מטיילים כמו רוב הדרכים של הארץ הזו. יש הרבה ללמוד על המקומות שאני אעבור בדרך, ולפעמים אני אעצור בשביל אחד בנקודה גבוהה ואראה את הנקודה הנמוכה של השביל השני. אבל האמת שאם אני מנחש נכון, אני אצטרך לצפות מהעמקים על הפסגות ולא להפך.
הברזל מתחמם. זה קצת כואב בבטן, קצת מקשה על הלב, מבלבל, גורם לך נורא לרצות לעשות משהו ולצאת מחוסר האונים. מרגיש קצת חלש, קצת חולה, אבל מאוד נלהב. מקווה לשכב קצת במיטה עם החום והכאבים ושמישהי יפה תביא לי את האוכל ישר למיטה, תשים לי קומפרסים קרים, תרגיע ותגיד שכשאני ארגיש יותר טוב נעשה משהו מדהים ביחד.
אבל כרגע זה בסדר.
שלכם, ג'מיני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
