לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Politically Honest.


אהבה חופשית.

Avatarכינוי: 

בן: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    נובמבר 2011    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
11/2011

נשב לכתוב.


"נו, בוא ננסה, זה יכול להיות מיוחד"

זה מה שהיא חשבה. אני חשבתי שזה יכול להיות בעיקר מוזר. קונספט חדש לגמרי למערכת יחסים, לא רק רומנטית. כמו מערכת היחסים בין כתב בעיתון או סופר ובין הקוראת, רק הרבה יותר אינטימי.

 

בעצם זה בדיוק אותו דבר. כל בוקר, כשקמנו, אחרי נשיקה קלה בצוואר וצחצוח שיניים, היינו יושבים וקוראים עיתון בשקט מוחלט. שותים משהו, אוכלים ארוחת בוקר ויוצאים כל אחד לענייניו. ברוב הימים לא הייתי רואה אותה עד הלילה, הייתי עובד ועסוק כל היום רחוק מהבית. רק חושב עליה כל הזמן, מה היא חושבת, איך היא נראית עכשיו ולמה לעזאזל היא חושבת לעצמה שזה יעבוד. 

היא הייתה חוזרת מוקדם הביתה. שמה לעצמה מוזיקה ורוקדת, אחרי זה יושבת לכתוב לי כשאני אחזור. היא הייתה ישנה הרבה, ומחייכת המון. בעיקר בחורף, כשיותר כיף להיות בבית ופחות כיף להיות בחוץ. אני הייתי חוזר בערב ויושב לכתוב לה. זאת אומרת, לכתוב בכללי, לפעמים מתקדם באיזה סיפור קודם, לפעמים איזה שיר. לפעמים היא הייתה בא מאחוריי, מחבקת מאחורה וקוראת תוך כדי שאני מקליד. כשהייתי כותב משהו ממש יפה היא הייתה מנשקת אותי בצוואר וכמעט צוחקת, וכשהייתי כותב משהו בנאלי ומעאפן היא הייתה מעבירה לי יד בשיער כמו שמלטפים ילד שעשה שטות. אם הייתי כותב משהו עצוב היא פשוט הייתה מחבקת חזק יותר.

 

ממש אהבתי להגיע לשלב הזה של המיטה. אחרי שהייתי כותב, הייתי אוכל משהו שבדרך כלל היא הכינה בזמן שלה בבית. ואז היה זמן ארוך שלפעמים הייתה בו גיטרה ולפעמים לא, ולפעמים היה בו משהו חם לשתות ולפעמים לא, אבל תמיד היה בו מרפסת או טלוויזיה ותמיד היה בו זמן של ביחד. אחר כך הייתי הולך למקלחת והולך לחכות לה במיטה, וכשהיא הגיעה אחריי היא פשוט הייתה מנשקת בלי יותר מדיי שאלות.

ממש אהבתי את השלב הזה של המיטה. זה היה השלב היחיד בערך ביום בו שמעתי את הקול שלה. גם אם זה היה בלחישות ומלמולים לא ברורים של אהבה, קולות של כיף ושל להירגע ושל להשתגע, ושל געגוע. ואז היינו נרדמים מחובקים. לפעמים אחד מאיתנו היה קם באמצע הלילה לכתוב, והאחר היה מתעורר לרגע ופשוט מסתובב לצד השני וממשיך לישון.

 

ככה זה היה כמעט שנה. עכשיו אני ממש רוצה שנדבר, לא סתם אני כותב בלשון עבר את כל הסיפור הזה. זה נחמד, באמת, אבל זה גם מאוד מוזר, וזה גם לא מספיק - כי אני ממש אוהב לשמוע את הקול שלה.

 

נ.ב. על הסיפור הזה אני מקווה לקבל נשיקה בצוואר או ליטוף של שטות. לא חיבוק חזק.

נכתב על ידי , 12/11/2011 17:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



47,341
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGemini II אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Gemini II ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)