נו, אל תהיי מעצבנת.
תני לי לשחק איתך אפילו קצת.
יהיה כיף, לא יודע אם יצא לך פעם לשחק במשהו ישן ולהמציא אותו מחדש. זה נכון שמהר מאוד הוא הופך לקישוט נוסטלגי בחדר, אבל לאנשים בדור הזה שמזדקנים כל כך מהר ומתבגרים כל כך לאט כדאי לנצל כל טיפת ילדות אמיתית עד תום. לשאוב את כל הצוף עד שהפרח יתייבש ויוכל להישאר יפה כמו שהוא. לשתות את כל הבקבוק עד שנאבד את האלמוות לגמרי, ואפילו כוח בידיים לא ישאר לנו.
זה מטריף. באמת מטריף. זו הרכבת היחידה בעולם שכשאתה מפספס אותה היא פשוט חוזרת לדרוס אותך ולהשאיר אותך ככה על הריצפה.
והינה הילדות נעלמה במשפט אחד.
כל חורף אני אשחק באותו המשחק, וכל קיץ הפרפרים יחזרו להסתובב. וזה לא שחסרים פה פרחים, וזה לא שקשה להחליט. זה שהפרחים האלה הם כולם סרק, לא אופציה, יש אולי 4 פרחים בין ה7 מיליארד האלה שיכולים לעזור לי. חיים של 24 שעות, ואני מאבד אותן מהר.
זעקה של פרפר גוסס. לא חייבת להתייחס.
מוות איטי ומלא בכאבים וחרטות.
כי גם פרפר גוסס לא מפסיק לבעוט עם הכנפיים ולפרפר עם הרגליים.
4 וחצי כבר. עם כמות הקפאין הזו אני בספק אם אצליח להירדם, ואם לא יהיו לי סיוטים.
אבל אולי קצת סיוטים יוציאו לי דברים מהראש.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
