לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Politically Honest.


אהבה חופשית.

Avatarכינוי: 

בן: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2012    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
26272829   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
2/2012

Writing Frenzy


יותר מדיי זמן עם עצמי. אבל אני לומד להנות מזה, כמו כל דבר כמעט בחיים שלי, כי זו ברירת מחדל. כי אין לי שום דבר אחר.

וואלה חצי מבואס חצי שמח... הנפש מרחפת באוויר בין שני המצבים האלה במין נירוואנה מוזרה. הומואסתזיס. האיזון הטבעי. חייב לכתוב על זה שיר פעם.

אז המון מחשבות בראש והמון השראה באצבעות, גם על המיתרים וגם על המקלדת. זמן להתאמן, זמן להתרכז, זמן להירגע, ובזמן שאני אומר את זה אני קולט איך הרגל שלי קופצת ועוד שניה מעיפה לי ת'מקלדת לפרצוף מרוב תזזתיות. והפסקתי אותה וזה עבר לרגל השנייה. חיים משונים.

 

אז מה אנחנו עושים בעולם הזה בעצם? או לפחות, מה אני אמור לעשות בו? אני חושב שהטעות הכי גדולה שלי בחיים הייתה לא ללמוד מוזיקה ברצינות כבר מגיל צעיר. באמת אני אומר. החיים שלי היו הרבה יותר שלמים עם זה, ואני לא מרוצה מהיכולות שלי בגיל 18. אין לי אפילו הרכב לעבוד איתו, או מישהו שיקח אותי ברצינות. אני גם יכול להתלונן על הבעיות הרגילות של לא יודע לשיר ולנגן. ושוב, אני מתאמן כל יום בשבוע הזה ברצינות כדי שבשבת אני אוכל להקליט, אבל יש לי תחושה שזה לא יהיה מספיק ובסוף אני אקליט רק 4 שירים מתוך ה10 שאני רוצה. 

 

Sometimes I feel like I don't have a partner.

 

דוגרי הייתי קונה כרטיס לטבעת הזהב. אבל החברים שלי לא, אז פחות כיף. נקווה שנצליח להסתנן. 

ועכשיו הבלוג שוב יעשה לי בעיות עם האנטרים, ואני שוב אכנס אחר כך ושוב אמחק. באמת שאני צריך מקום לנתב אליו את כל האותיות האלה שרצות לי בראש בלי כיוון... כמה שירים אפשר כבר לכתוב? עלילה לסיפור אין לי.

 

D Bm C A

היא יפה כמו בסרטים

היא מצחיקה אותי

שתי נקודות בגב תחתון

מונעות ממני לשחרר

את כף ידי ממנה

זזה הנה והנה

מתביישת לחייך

מולי ולא יודעת איך

 

אני מרגיש לבד גם כשהיא איתי

חושב לאט שטעיתי

אני מרגיש לבד גם כשהיא איתי

נמאס מכל השאלות

שאני שואל אותי

 

קומה שנייה על המרפסת

אליי היא מטפסת

מנגן פורט ושר לה

לא יודע אם נשאר לה

כל היום וכל הלילה

היא לוקחת עד שדי לה

מה שנשאר לי זה לחייך

אני לא יודע איך

 

אני מרגיש לבד גם כשהיא איתי

חושב לאט שטעיתי

אני מרגיש לבד גם כשהיא איתי

נמאס מכל השאלות

שאני שואל אותי

 

כמו שרפה, 

כמו להבת התופת

מכלה את כל האושר

מנסה לבדוק את כושר

ההבלות שלי

המיתרים שלי

מנגנים, חותכים את החיך

אנ'לא יודע איך

 

אני מרגיש לבד גם כשהיא איתי

והיא יפה כמו בסרטים היא מצחיקה אותי

אני מרגיש לבד גם כשהיא איתי

אני אוהב רק את הראש ואת המיתרים שלי

 

עכשיו כבר לא מובכת מחייכת

מחזיקה אותי למעלה

חזקה יותר ממני לפעמים

נכתב על ידי , 13/2/2012 15:06  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט



47,340
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGemini II אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Gemini II ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)