היא הורידה את היד שלי מהצוואר שלה, סימנה לי שהיא כבר חוזרת ואמרה בקול "רק רגע! כבר מגיעה!" והתקרבה אל הדלת מהר. מאוד מהר.
לא זוכר אפילו שהייתה דפיקה. מתנשקים בסלון והיא קמה לפתוח דלת. לא הייתה דפיקה, אני משוכנע בזה, אבל היה משהו חזק באוויר, ציפייה שמשהו גדול או מישהו חשוב הולך להגיע.
"ענבל, לא הייתה דפיקה. תחזרי"
"אני יודעת," היא צחקקה, כמו שהיא תמיד מצחקקת. "אני ידעתי שהוא יבוא. הוא תמיד בא איתי, ואני איתו, אנחנו כבר בחתיכה אחת כמעט" תמיד ידעתי שהיא הייתה מסובכת בכמה מערכות יחסים לפני ושהיה לה קשה להתנתק מהן, אבל זה עדיין נראה לי מוגזם. "על מי לעזאזל את מדברת?" אני שואל כשהיא מסתכלת בעינית כדי לאשר את זהותו. "אין מצב שהוא נכנס.. אני אפוצץ אותו מכות ואלך, אני נשבע." היא, עם היד על הדלת, הסתכלה עליי בהפתעה. "אין לך מה להתעצבן. אתה חייב להתמודד איתו, אם אתה רוצה במכות אז במכות אבל אני חושבת שהוא יותר חזק ממך, והאמת? שגם אם הוא היה יותר חלש היה עדיף אם תלמד לאהוב אותו" היא חיכתה לאישור שלי. "ענבל, מי זה?"
"קוראים לו פחד."
"פחד..? למה שתהיי בקשר עם מישהו כזה?"
"לך קוראים דר." היא התריסה.
"צודקת."
"תראה... כל החברות שלי אומרות עליו רק דברים רעים, וגם אני לא אוהבת אותו כל כך, אבל הוא חלק ממני, הוא מה שעושה אותי שונה. אם לא תתמודד איתו לא תכיר אותי, לא תרגיש אותי, לא תרגיש בכלל. בכל אהבה צריך להעז, אתה אמרת את זה"
"סיירת מטכ"ל אומרים שהמעז מנצח, והגיוני שציטטתי את זה פעם. יאללה, שיכנס, רק תעשי הכרות."
לא דומה לאף אחת אחרת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
