ובהמשך לפינתנו "סופ"ש מחתרת":
אחרי כל כך הרבה זמן שלא ראיתי מסך, ובטח שלא היה לי זמן לבלות זמן מול אתרים "חברתיים" שונים ומשונים, נחשפה בפני נקודת מבט שונה לגמרי על פייסבוק. הנקודה שכולם מדברים עליה, שהרבה מזלזלים בה, המקום שבו אנחנו הופכים מבן אדם לפרופיל ומנשמה לתמונה אחת בבגד ים וכמה מילים.
כולם נראים אותו דבר. כולם באותן תמונות, במקומות שנראים אותו דבר, עם בגד ים או עם מדים, בסצנות קבועות של בריכה, צחוק או משהו קריאטיבי. כל אחד נהיה צלם מומחה, לכל אחד יש תוכנה שאיתה הוא עורך את התמונות, ואנחנו נהיים פרצופים בקטלוג אין סופי של חברה שטחית ומונעת-דחפים מיניים וחברתיים. זה עושה את כולנו כל כך סתמיים. אנשים הם כבר לא מיוחדים, הם פרצופים בתמונות. כבר אין להם קול, כבר אין להם שפת גוף, אין להם את הריח שלהם, אין להם את הצחוק שלהם או אפילו את ההומור שלהם. הם תמיד יפים ומחייכים, מצחיקים ונהנים. זה כמו להסתכל על מישהו מהצד, בלי לשמוע אותו, כשרק משפט אחד משומש יתר על המידה קבוע לו מעל לראש כאילו זה כל התוכן שיש לו להעביר היום. רגעי משבר נעלמים בתוך הסדקים הפצפונים.
רק כי החברה שלי לא כאן יש לי זמן להתעסק בשטויות האלה.
צאו. תנשמו, תסתכלו אחד לשני בעיניים, תסתכלו למרחבים הפתוחים או לרחוב ההומה.
מראה עיניים שווה אלף תמונות.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
