אל תדאגו קוראים נאמנים ומשועממים אבודים שהגיעו לכאן במקרה, המלך חי ובועט! כמות העידכונים המועטה נובעת מחוסר תהומי בזמן ובאנרגיות אחרי שבועות קשים ומפרכים בצבא וסופי שבוע קשים ומפרכים בקריעת הארץ לאורכה ולרוחבה. אפילו ברגע זה ממש מופעל עלי לחץ פיזי מתון להיכנס למיטה עם בחורה יפהפייה, אבל בשביל להישאר הגיבור שלכם - אני מוכן לכבוש את יצריי.
כרגיל ביומן-אינטרנטי זה אתחיל בתיאור ההרגשה. היתרון הגדול בבלוג הזה, מעבר להיותו תיעוד אוטוביוגראפי של חיי, הוא היותו "אמוציוגראפי" - תיעוד חוויות רגשיות ומנטאליות בזמן אמת לאורך, ובכן, כבר כמעט 6 שנים על בסיס חודשי לכל הפחות. ההרגשה מדהימה. משהו בראש שלי אומר לי שאני יכול לשנות את העולם. קיבלתי פידבק חיובי על העשייה רבת התחומים שלי בזמן האחרון, בעיקר בקורס מ"כים חי"ר אותו אני עתיד לסיים בחודש הקרוב, ונחשפתי לגורמים מעוררי השראה כגון אתר "TED" ומגוון ספרים שגורמים לי להאמין בעצמי ובעתיד טוב יותר. עמוד התמיכה האחרון והחשוב בהרגשה הזו היא הבחורה הנפלאה עימה אותה אני משתף בחיי ומשתדל להשתתף בחייה, שבמילים ובמעשים נותנת לי דברים רבים שעד עכשיו יכולתי רק להתחנן אליהם.
אני מניח שכבר הבנתם שהזמן שלי קצר וההשראה מרובה. לכן אכתוב כמה פיסקאות קצרות ושאלות מעוררות, למרות שכל נושא פה זכאי לפוסט מושקע ומורחב.
היסטוריה עכשיוית. בכתבה שקראתי היום ב"ישראל היום" (עיתון שכמו גורמים רבים בתקשורת נמצא ברמת ה"מפוקפק" מבחינתי, ובכל זאת) קראתי שלומדים ברומניה על שואת העם היהודי כחלק מתוכנית הלימודים. אין ספק שהנושא חשוב ללמידה, הן בישראל והן באירופה, אבל אני חושב שהנקודה מתפספסת. הרי אחת הסיבות העיקריות בגללה לומדים על השואה בכלל ואת ההיסטוריה בפרט היא לא לחזור על טעויות, מניעת שובם של אסונות אנושיים כאלה ואחרים בשרשרת לא נגמרת. שאלתי היא - למה, בשום מקום שאני מכיר לפחות, הדברים שקוראים בעולם בהווה אינם נלמדים בשום צורה מלבד כמה מילים מ"אחראי אקטואליה" בשיעור חינוך? מדוע רצח העם שמתרחש כרגע באפריקה, הסיבה בגללה מגיעים פליטים כה רבים לישראל, אינו נלמד על נתוניו ומקורותיו בשיעור אזרחות או היסטוריה? איך יגדלו הילדים להיות אזרחים מעורבים ומשפיעים במדינתם כשהידע שלהם על העולם הרחב (ומדינתם שלהם) מסתכם בעיקר במלחמות שהתרחשו לפני כמה עשרות או מאות שנים ובמה שהם שומעים מההורים ומהתקשורת בחצאי מילים שלא מכוונות אליהם ממילא.
ההצעה שלי (אותה אני מקווה לשלוח במכתב לשר החינוך בהקדם האפשרי) - ציון בהיסטוריה או באזרחות שימדוד את הידע ואת ההבנה של התלמידים על נושא אקטואלי בעולם - החל ממלחמות ומחיקת עמים שלמים וכלה בבעיות אקולוגיות ואנושיות. מבחן, עבודת חקר או חלק מיניאטורי בבגרות - רק כדי לייצר את ההבנה שאין טעם בהיסטוריה ובאזרחות אם אינך משליך אותן על המציאות המתרחשת סביבך.
אם אין אני לי מי לי, וכשאני לעצמי - למה אני?
מי מכם הכיר את המשך המשפט? בתור חילוני גמור שהתעניינותו התיאורתית בתרבות היהודית גדולה והתבטאותה במעשים אפסית, שמעתי לראשונה את המשך המשפט רק בשבוע שעבר. ההמשך הקסים אותי. בשתי הרצאות ששמעתי השבוע התחזקה התפיסה הסוציאליסטית-שיתופית שלי באמונה לפיה אדם שנותן יותר הוא אדם מאושר יותר שסביבתו מאושרת יותר. אחד המרצים סיפור שהוא מתנדב בגן הילדים של ילדיו, מתוך ההבנה הפשוטה שלא דיי בכך שייתן את הטוב ביותר לילדיו שלו. אם יגדלו בחברת ילדים לא-מאושרים (ולא מחונכים כראוי) לא יהיו מאושרים בעצמם, או יהיו מאושרים פחות, ולכן יש לתרום לחברה ולסביבה כולה כדי לעשות שינוי על פרט היקר לנו. וכמו שנגמר ציטוט שבור אך משומש זה - ואם לא עכשיו, אימתי?
דרך ארץ קדמה לתורה - ובלי תורה אין דרך ארץ משפט שאני פחות מסכים איתו אבל גם כן מחזק את הנקודה שדרושה חקירה מעמיקה יותר של המקורות שלנו לפני שנמשיך לזרוק ציטוטים כאלה ואחרים.
ציטוטים רבי משמעות איתם אסיים את הפוסט:
"אל תהיו ילדים - ואל תהיו ילדות" משפט שהתייחס לפציעות אבל נכון בעייני גם לאגרסיביות צבאית ולשיקולים בחיים בכלל. יש לשים לב שאנחנו לא עושים את החלטותינו באומץ מופרז, למען אגו ותהילה ומתעלמים ממה שכואב לנו או יקר לנו באמת, ומצד שני - אל לנו להיות פחדנים ולהתרחק מסכנה או להיות מונעים מרגשות חזקים. אלה שני הצדדים המטים את לב האדם ברגעים הקשים, וצריכים להיות מודעים אליהם.
"השאלה היא לא למה התגייסת - השאלה היא למה באת לעולם" אמר חברי הטוב למחלקה כשדיבר על ה"למה" הכל כך יקר בצה"ל. למה אני כאן, למה אני עושה את העבודה הקשה וכפויית הטובה הזו במערכת הנוקשה והבעייתית הזו. הרבה טוענים שהם רוצים לעשות שירות משמעותי, שהם רוצים להתקדם במסגרת הצבאית ותשובות דומות שנגמרות ברגע השחרור. רבים מהקרביים מחפפים במשימותיהם, לא שואפים למצויינות ורק מחכים שכל זה יגמר. האם נולדנו כדי לבזבז את החיים ולהעביר את הזמן, או כדי להשלים את משימותינו ולשנות את סביבתנו? האם כאשר אני נענה למשימה מותר לי לבצע אותה על הצד הגרוע ביותר? אני באתי לעולם כדי לשנות אותו, כדי לתקן אותו בעזרתם של כל היושבים בו. מקווה שאתם איתי. בשירות הצבאי שלי אני עושה את זה, ואני יודע שאעשה זאת גם בחיי האזרחיים שיבואו עלינו לטובה.
"מדים = מידות" מטבע לשון קצר על בחירת המילה "מדים". בהתחלה רצו לתרגם uniform ל"אחידים" - Uni אחיד, form צורה, אחידי צורה - או בקיצור אחידים. לאחר מחשבה בחרו במילה קיימת, "מדים", שבמקורות כוונתה לבגדים אותם לבשו כהני העם. המילה באה משורש "מידות", ואני ממליץ לחיילי צה"ל ללמוד מאנקדוטה זו ולזכור שהם נציגי המדינה כפי שהיא צריכה להיות, מופת ודוגמא לשאר העם כי הם מייצגים משהו גדול מהם בהרבה.
הרבה מחשבות רצות אבל השינה המתוקה קוראת לי, והעובדה שאני הולך לבלות אותה עם בחירת ליבי שמלבד השמיכה שוכבת בה בדיוק כמו שהטבע ברא אותה, אני נאלץ להיכנע ולהפסיק את שטף המילים.
אהבת חינם ושלום עולמי, ובעיקר שבת מושלמת שתהיה לכולנו. ג'מיני.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
