השביל עושה לי לא לכתוב.
אני במצטבר כבר שבוע וחצי בדרכים - כולל הנסיעות, הטרמפים וההליכות במדבר. מאוד מעניין, מלא בחוויות, נופים ואנשים - הראש שלי נמצא במקום שונה ממה שהיה בו בשנים האחרונות. כנראה שונה מדיי, כי אני לא מצליח לתרגם את הזמן למילים כמו בדרך כלל. המחשבות מופשטות מדיי, רחבות מדיי, הכל מאוד לא ממוקד. את המילים האלה אני כותב בכוח רק כדי להוכיח לעצמי שאני עוד יכול.
יש המון רגעים בהם אני מייחל למקלדת. ידעתי שאני משועבד לכלי הזה, לא ידעתי עד כמה. קריירה של סופר, לפחות אחד שכותב על הרפתקאות בזמן אמת כנראה שלא תהיה לי - לפחות לא במקומות בלי שקעים.
בינתיים פשוט אומר תודה על החוויה וממשיך איתה הלאה. היעד הבא מעורפל, זה שאחריו קצת מעוצב יותר. זה בסדר.
היה חשוב להשתחרר.