לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

Politically Honest.


אהבה חופשית.

Avatarכינוי: 

בן: 32





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2013    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
10/2013

כל גשם ראשון / עוד ועוד


Am

הינה מגיע

F

הבל החורף 

G       C

צובע זכוכית בחלב

Am

וכל נשימה 

F

מבפנים מגיחה

G       C

הופכת מרוח לעב

 

F         Am                     

נמאס לכם כבר שהוא בא וחוזר

G       C

אבל לי זה בכלל לא אכפת

 E Dm E F G C Am

אלך יחפה בשלולית, אחזור רטובה

ושלווה למקלט

 

E Dm E F G C Am

עיצמו ת'עיניים כל גשם ראשון

ותחשבו עליי

 

הינה יורדת

שמש-ירח

בוערת לה דרך ענן

באור חלומות

את אלפי הילדים

היא תפליא בצבעה הלבן

 

נמאס לכם כבר שהוא בא וחוזר

אבל לי זו מהות המשחק

אלך יחפה בשלולית, אחזור רטובה

אחייך ואצעק

 

עיצמו ת'עיניים כל גשם ראשון

ותחשבו עליי

 

הינה מתחיל

לנגן לי בשקט

טפטוף הסופה הקרבה

אם פעם הרחקתי

אלפי קילומטרים

עכשיו אין כמוני קרובה

 

זמן-עבר, בוקר הגיע, 

כל החשוף כבר עטוף בקריסטל

E Dm E F G C Am

אשיל את עורי הנגוע, 

בריאה ושלמה אתקשט לי בתכשיטי טל

 

עיצמו ת'עיניים כל גשם ראשון

ותחשבו עליי

 

(מתורגם בלי רשות מפואטיקה לליריקה http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=446606&blogcode=13948601 )

 

חשוב לציין שברגע שנכתבה המילה האחרונה, ריח הגשם התחיל לעלות באיטיות מחלונות הבית וצלילי רעמים מתחילים לעטוף את הסביבה הקרובה בוויברציות הכבדות שלהם. מישהו הקשיב לתפילה הלא נכונה. 

 

==========

כל הזול והיקר

הרחוק המנוכר

מצלצל באוזן עוד ועוד

הנגיש והקרוב

לא ממש עושים לי טוב

ממשיכים לקרוא לי עוד ועוד

אדמה רועדת

לא רוצה לרדת

איך שהיא רוקדת 

 

הלוואי היה לי קר

לא כואב לי שום דבר

לא נכנס ולא יוצא החוצה

רק הרעש שדופק

את האדישות חונק

ואף פעם לא מרגיש נחוץ לה

 

כשהרוקנ'רול כבר מת

אין לשאת ואין לתת

והכל סגור עמוק עמוק

אנגן על המיתר

ואלחץ על הצוואר

מנסה לבלוע את הרוק

אדמה רועדת

לא רוצה לרדת

איך שהיא רוקדת

 

הלוואי היה לי חם

לא נעים לי אף פעם

לא יוצא ולא נכנס כבר פנימה

ומלודיות מרגיעות

מרגשות הן עד דמעות

הינה שוב אני חוזר לאמא

 

אדמה רוקדת

לא רוצה לרדת

איך שהיא רועדת

איך שהיא רועדת

איך שהיא רועדת

עוד ועוד 

 

(בסדר, אז השני לא כל כך מוצלח ואת המילים של הראשון לא כתבתי לגמרי בעצמי. אבל אני מנסה לשמור על כושר!)

נכתב על ידי , 31/10/2013 15:07  
הקטע משוייך לנושא החם: סתיו מטורף
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של אישה בלון ב-8/11/2013 18:33
 



נגישות.


כמו סם משתק לנפש החופשית. ספה. טלוויזיה. עלילות רצות מול העיניים בלי שום מאמץ, בכלל. מוגן ממזג האוויר על כל גווניו, פגיע רק למזג-רוחי. המקרר המלא כל טוב, המיקרוגל שגורם לכל ארוחה כמעט להיות ריאלית במרחק של כמה דקות. אסלה, מקלחת עם מים חמים. אפשר לחיות במרווח הזה, ובמקרה הרע להגיע לחנות - כמעט כל החיים. כמה שזה נורא. הרגשה מכווצת, סוגרת - גורמת לעולם הגדול להיראות חסר תועלת. בני אדם באים ונכנסים רק אם הם רלוונטיים לחיי או לחייהם של בני הבית. אין מפגשים מקריים, למעט פורצים וטועים. אין סיבה ללכת יותר מכמה מאות מטרים. 

 

פלאפון מחובר למטען שמחובר לשקע שמחובר לקאבל שמחובר לתחנת כוח דרך תחנות קטנות בדרך. הפלאפון, המטען והשקע הם שלי, ליידי, תמיד. לכל השאר? דואג מישהו אחר. זו תקלה אם לא. אז נכון שאני משלם על זה, אבל כסף הוא פונקציה מאוד קרה ואדישה. אין פה לבקש, אין פה לחפש, אין פה למצוא. אין פה גם כל כך לתת. אריזות פלסטיק. פחים. בגדים מלוכלכים. לא נורא, יש מכונת כביסה, יש איפה לתלות אותה, בתוך כמה שעות הכל מתחיל מחדש, אין פה גבול. רק הכסף. 

 

לבד. אין לאן ללכת. אף אחד לא קרוב מספיק. אף דרך לחצות מרחקים לא נגישה מספיק. אף אחד לא עוצר טרמפים באזור הזה. אני נראה איך שאני רוצה להיראות, ככה שנסיעה על חשבון המדינה לא באה בחשבון. אל תזכירו לי כסף. בבקשה.

 

יש משימות לעשות, אבל כל כך קל לא לעשות אותן. הכל כאן מרגיש בלתי-תלוי, הכל יתקיים גם אם אכשל בכל. קשה כל כך לחבר בין העולם הזה לעולם שנמצא בתל-ערד ובקרוב בביסלמ"ח, העולם התחרותי והטובעני והדורש שבו כל פעולה כמעט דורשת מאמץ, חדות, או לפחות עמידה בלו"ז מסויים. כמות הציוד שלך עלי אדמות מוגבלת ב4 תיקים, שניים מהם מושאלים מהמדינה ויחזרו אליה בבוא העת. המקום בו אני נמצא יוצר את המציאות שלי. אולי זו הסיבה שאני כל כך אוהב להסתובב ולא להישאר סטטי, המצב הזה עוזר לי להתנתק מהסביבה ולשלוט בעצמי בקווים המנחים לאיך שאני תופס את העולם ואת המקום שלי בו.

 

====

 

ובינתיים תקוע בבית, מנסה לשכנע את עצמי לעשות משהו מועיל. או לפחות לצאת מכאן.

דר. 

נכתב על ידי , 31/10/2013 11:24  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Just-A-Human ב-1/11/2013 20:07
 



לקום בבוקר.


כשאתה קם בבוקר בבית מודרני המרחק בין המיטה, לכיור (ולמקלחת למביני דבר), למטבח ולדלת היציאה מסתכם בסך הכל במקרה הטוב בכ15 מ' הלוך וחזור. בוקר בבסיס צבאי כולל הליכות רציניות הרבה יותר, סדר מאוד קבוע לדברים ותחושת שותפות מקסימה. אני מצטער לבשר לכם את זה, גבירותי ורבותי, אבל אני מעדיף בוקר צבאי על בוקר אזרחי. אני חושב שאפשר להשיג את האפקט הזה גם בדרכים אחרות - אפילו חדר אוכל בקיבוץ נותן תחושה קרובה לכך. אבל כשאני מבלה את כל הבוקר שלי לבד, או עם מישהו אחד לכל היותר - ובוודאי כזה שלא ממשיך איתך לשארית היום, אתה מאבד הרבה מהתנופה, הרבה מהמיקוד. בבקרים אזרחיים אף פעם לא הייתי חושב לעשות כושר לפני הארוחה, כל הגוף שלי עדיין היה רדום. בצבא הוא כבר היה חם אחרי ההליכות הקצרות הנ"ל. 

 

סתם מחשבות של בוקר. אני הולך לעשות קצת כושר ואז לאכול. 

דר, מתנוון בבית, ומקווה לצאת מכאן בקרוב. (היה כיף כל עוד זה נמשך, לא?)

נכתב על ידי , 31/10/2013 08:15  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Gemini II ב-31/10/2013 13:22
 



לדף הבא
דפים:  

47,314
הבלוג משוייך לקטגוריות: פילוסופיית חיים , סיפורים , שירה
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לGemini II אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Gemini II ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)