הרבה זמן שלא הייתי פה.
בזמן הזה, שאורכו נבע מסיבות רבות שמתחילות בלו"ז הצפוף שצה"ל מתכנן לי במהלך השבוע והלו"ז הצפוף לו אני אחראי באחד משני סופי שבוע ראיתי וחוויתי הרבה מהעולם הזה שאני כל כך אוהב, ושגורם לי להאמין לעיתים קרובות מאוד שהוא אוהב אותי בחזרה. לצערי לא זכיתי להיות עד לתופעות מטאורולוגיות כמו מטר שלג בירושליים וברד שנערם ברשל"צ כמוכם, אבל הייתי עד לכמה תופעות קשות במיקרוקוסמוס ה"איכותי" יחסית לחברה הישראלית שנקרא קורס מ"כים.
====================================
דרך ארץ קדמה לתו"ל (תורת הלחימה)
מי שלא בצבא, ויכול מאוד להיות שגם מי שכן, וודאי חושב דברים טובים על יוצאי וחניכי קורס מפקדי כיתות החי"ר. קורס בן 3-4 חודשים שמכשיר מדיי מחזור אנשים לפקד על חיילים, ללמד, להסמיך, להנהיג אותם ולחנכם. יש שיוסיפו "בדרכי המלחמה", אך אני כמאמין גדול של אהבת חינם חושב שלחיילי הצבא יש חלק גדול גם בהבאת השלום ביחס אותו הם נותנים לאוכלוסיות בהן הם מתערבבים - משני צידי המתרס. בקורס, מעבר למיומנויות מקצועיות יש גם תכנים חינוכיים ועל כך אני מאוד שמח. שיחות על חתירה לניצחון, על הקרבה אישית, על שיכרון כוח ופשעי מלחמה וזו רק טעימה מהחודש הראשון. אבל נראה שהדיבורים האלו תלויים באוויר - רובנו עוד לא ראינו קו, ובוודאי שלא היינו במצב פיקודי בתנאי קיצון. מדובר על העתיד, "כשנהיה" מפקדים. מפספסים את העובדה שאנחנו בני אדם וחיילים ממש עכשיו.
אז הראשונה בבעיות החברה הישראלית המשתקפת בהתנהלותם של חניכי הקורס היא בעיה שנדונה בבלוג הזה כבר מספר פעמים ובאומנות הישראלית מספר פעמים נוספות. אם תרצו תוכלו לבחור להאזין ל"עוד אח אחד", "א-לי-מות" ומגוון שירי שוטי הנבואה, מוקי ושב"ק ס', מוש בן ארי - כולם ממשיכים להזכיר ביצירותיהם את נושא האלימות שבוער בחברה הישראלית (והמודרנית בכלל). שלטון הכוח והאגרסיביות הוא תופעה מקולקלת שנובעת משורשים עמוקים של פחד ושנאה, בין העם היהודי לכל רודפיו ובתוך עצמו. מרוץ הישרדות ניאנטדרלי להשגת כבוד ופריבילגיות כמו להיכנס ראשון בתור למקלחת או שלא ישימו אותך ברשימת השמירה במקום שלא נוח לך. על שטויות כאלה אנשים מקרבים פרצופיהם כ10 ס"מ לפני ניגוח של ממש ומתחילים לאיים ולקלל. יש לך מזל שאנחנו בצבא, תתפוס אותי באזרחות. אם לא היו מפרידים ביניהם, או - בדוגמת התור למקלחת - הם לא היו עירומים כביום היוולדם (מצב שבו הצלבת חרבות מקבלת משמעות אחרת) יכול מאוד להיות שהאירוע היה נגמר במקרה אמיתי. אני אולי תמים ומגיע מחברה שבה הדברים האלה נדירים, ואני מסיק זאת בעיקר מהאדישות של חבריי לקורס מהאירועים האלה - אבל לא נראה לי תקין שאפילו ידברו ככה בקורס של מפקדים-מחנכים-מנהיגים לעתיד. לא נראה לי תקין שעל אחי הקטן יפקד מישהו שמאיים באלימות כשהוא רוצה משהו שלא בהישג ידו המיידי. אני לא מוכן להעביר קורס פיקודי בידיעה שאם אני אתקל באדם הלא נכון בזמן הלא נכון אני אחטוף אפילו את האיום. התעסקתי עם אלימות מספיק בחיים שלי, הן בתור ילד שסבל ממנה והן בתור מדריך וש"ש שנלחם בה. מקווה שלפחות במסגרת "איכותית" כיביכול כמו קורס מ"כים נצליח לעשות עוד צעד במיגור התופעה, וניצור דור מודע של מפקדים.
השנייה היא בעיה גברית מוכרת ברחבי הארץ, אך גם אליה לא נחשפתי ברמה הקשה שאליה מגיעים חניכי הקורס. כל תקופת זמן פנוי ארוכה מספיק, לעיתים קרובות בהשפעת הסמארטפון אך גם בלעדיו - השיחה הופכת משיחה על צבא ועל החיים הפרטיים שלנו לשיחה על חייהן הפרטיים (אם עוד אפשר לקרוא להם ככה) של מגוון בחורות שבוחרות להפקיר את גופן לגברים כאלה או אחרים. אוצר המילים בשיחה מצטמצם במהירות ל"שרמוטה", "מזדיינת", "איכס" ואינסוף תיאורים מרחיקי לכת של מעשים מגונים. במידה והמדיה משגת לשיחה מצורפים עזרים וויזואליים כמו תמונות, סרטונים ולעיתים שיחות ווטסאפ והודעות טקסט. סקס הוא נושא חם מאוד בזירה הסלולארית-וירטואלית, ותופעה דומה היא העברת סרטונים גסים בין חברים באופן קבוע בקבוצות בפייסבוק והתייחסות אליהן כאל נושא תרבותי בסיסי- מפצירים בחבריהם לצפות וטוענים ש"אין סיכוי שלא ראית את הבחורה עם מכסחת הדשא", או "אתה חייב לראות את החדש שצילמו עם מדף הספרים". הנערים האלה מתייחסים בזלזול לסקס בפרט ולנשים בכלל, הופכים את הנושא לנמוך שבנמוכים וקל שבקלים ובמוחם נטבעת לגיטימציה לדיבור וליחס כזה. שוב אחזור להתייחס לנושא כאיש חינוך ולהגיד שתופעות אלה הן מיקדמות רציניות בעיני להטרדות מיניות או, גרוע כמעט באותה המידה - אדישות כלפי הטרדות כאלה.
"דרך ארץ קדמה לתורה". ובכן, באופן אישי אני חושב שהיא גם צריכה להיות קודמת לתו"ל. מטרתו העיקרית של צה"ל היא אומנם הגנה על המדינה, אך במסגרת היותו "צבא העם" וגורם מרכזי במה שנשאר מ"כור ההיתוך" של החברה הישראלית הוא חייב לתת יותר דגש על הקניית עולם ערכי ומוסרי לחייליו, ולדעתי קורס מ"כים - קודקוד שממנו הכל עובר הלאה - הוא המקום הכי ראוי לכך.
=========================.
זה היה החלון שפתחתי לכם לעולם שלי. עכשיו אני הולך לנסות ולהציץ בחלון אל העולם שהסתובב 27 פעמים מאז שכתבתי פה לאחרונה.
דר.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
