חצי מושלמת. סיפור בהמשכים.

"אין לי עוד מקום בעולם הזה.

אני עוזבת עכשיו, באמת.

אני אוהבת אותך, אבל אני לא יכולה לחשוב על זה שצחקת עליי..

אתה יכול להעלות חיוך, הצלחת להרוג אותי.

אני לא מאמינה, שדיברתי איתי ככה, שנישקת אותי וליטפת אותי-זה היה נראה אמיתי.

לא שיערתי, שאפילו אתה הרע שברעים, יכול לעשות את זה.

הכל היה אשליה אחת גדולה.

אני משפילה את עצמי במכתב זה,

אבל מה זה משנה? אני גם ככה לא יחייה עוד."

לואיס קרא את המכתב שוב ושוב, ולא הפסיק לבכות.

הוא ישב ליד הקבר של אהובתו מריה וזעק

"רציתי לספר לך אתמול, אני באמת אוהב אותך!... "

===============================

ככה נגמר הסרט. אני שונאת סוף עצוב כזה.

עצמתי את עיניי וניסיתי לתאר אותי ואת גל בסיטואציה הזאת..

זה בחיים לא יקרה. גל יעשה הכל בשבילי, הוא בחיים לא יגרום לי להרגיש רע, חשבתי בזלזול. כאילו שאני איזה מלכה.

כיביתי את הטלוויזיה וחיבקתי את הכרית.

גל התקשר מאז אתמול כבר 4 פעמים. הוא שלח מלא הודעות לאייסי,

לא עניתי לו. נגעלתי ממנו.

הוא בטח יושב עכשיו בבית וחושב לעצמו כמה שהוא גבר וכמה שהוא נהנה.. הוא נהנה בכלל?

אולי הוא יושב עכשיו בבית ומספר את זה לחברים שלו? אולי הוא ...

נכנסתי לאינטרנט, ולמרות שהבטחתי נכנסתי לבלוג שלו.הוא לא עדכן.

הספק כירסם בי כל כך, וכל בטיחוני העצמי ירד, שוב. ריעננתי את הדף הרבה פעמים בתקווה שהוא יעדכן.. במקום זה הוא תקשר.

לקחתי נשימה ארוכה ועניתי.

"סוף סוף את עונה! לאן נעלמת?!" הוא שאל .

"סתם ישנתי ...לא הרגשתי טוב " שיקרתי.

"טוב.. "

"אז?.." שאלתי.

"מה? "

"למה התקשרת? "

"מה אסור להתקשר סתם לחברה שלי? כל דבר צריך להיות עם סיבה?" הוא התעצבן ואני נבהלתי קצת..

"אה...כן ...זתומרת לא, אתה יכול סתם להתקשר.."

"תודה באמת"

-שתיקה-

"טוב בא לך לבוא אליי היום? " הוא שאל.

"אמממ....."  היססתי.

"בבקשה, תגידי שאת הולכת לישון אצל חברה שלך או משהו "

לא היה לי חשק, אבל הוא כל כך התעקש. הסכמתי בלית ברירה.

ארגנתי תיק, ויצאתי.

בדרך עברתי דרך קיוסק וקניתי יחידה. פרלמנט.

הדלקתי אותה וחשבתי לעצמי, כמה זמן לא עישנתי. אני באמת צריכה את זה עכשיו?

לקחתי שאכטה וישבתי על ספסל בפארק שקרוב לביתו של גל.

"תגידי יש לך אש?" שמעתי קול.הרמתי את ראשי וראיתי את הבן אדם הכי יפה שיצא לי לראות.

הוא היה שחום עם עיניים בהירות ושפתיים.. כ"כ יפות.

"אה....אה.... קח " גמגמתי והושטתי לו את הסיגריה.

הוא הדליק את הסיגריה וישב לידי.

"את יודעת שיש לך משהו עצוב בעיניים?" הוא אמר וחייך.

התחלתי לצחוק.

"אז איך קוראים לך? " הוא שאל ולקח שאכטה ארוכה. הוא עצם את עיניו ולא יכולתי שלא לבהות בו.

"אה? " הוא פתח את עיניו.

"מ....מה? " הסמקתי.

"איך קוראים לך?"

"אה... חח שרי " עניתי, "ולך?"

"גיורא "

הבטתי בו מופתעת.

"חח סתם מה את לוקחת רציני.... אליאור "

"טוב אליאור. יש לך עוד אחת? " שאלתי והוא הוציא מהכיס והושיט לי.

"תודה..." הדלקתי אותה מהפילטר וזרקתי אותו.

"אז מה את עושה פה?.."

"אני.....אני... הולכת לחברה עוד מעט. עצרתי לנוח " שיקרתי.

"אה חברה.... , טוב מאמי אני צריך ללכת. יש מצב לפלאפון?" הוא שאל וחייך.

"אה כן.. " אמרתי ונתתי לו.

"ביי..." אמר והלך.

הסתכלתי עליו עד שהוא נעלם, זרקתי את הסיגריה והלכתי לגל.

...........

"מה עישנת?!?!" הוא צעק אחרי שנישק אותי.

"כן מה אתה בלחץ.. "

"אבל אמרת בתפסיקי! " הוא כעס עליי..

"אמרתי..."

"זה מגעיל. אני לא מרשה לך יותר!"

"אני לא שואלת אותך, אבא "אמרתי בציניות ונכנסתי למיטה.

עצמתי את עיניי עד שהרגשתי את ידו של גל מלטפת את גופי.

"מה? "אמרתי.

"כלום... " הוא אמר והביט בי מבופנט, "נהניתי אתמול"

"אני שמחה..."

"את נהנית ?" הוא שאל.

עצמתי את עיני וניסיתי לא להתעצבן. מה זה השאלות האלו?

"כן..." שיקרתי.

"אז בואי אליי... " הוא לחש ואני הרגשתי צמרמורת. לא רציתי.

"אממ .... לא ... " גמגמתי והוא הביט עמוק לתוך עיני.

"למה? " הוא שאל מבואס.

"כי לא בא לי......" עניתי.

הוא קם מהמיטה וישב מול המחשב. הוא היה עצבני.