הגעתי למסקנה.
יש כמה סוגים של חברים.
יש את החברים שלא משנה כמה אתה אוהב אותם ומעריך אותם, הם עדיין גורמים לך להרגיש כמו חרא כל פעם מחדש.
וכל פעם אתה סולח ומבליג, וזה חוזר על עצמו. אבל אתה רואה בהם תחברים הכי טובים שלך.
יש את החברים שאתה לא באמת מכיר. אתה אומר להם היי וביי עם חיוך מפגר על הפרצוף, מבלה איתם שעות שלמות, אבל לא יודע עליהם כלום ולא באמת אכפת לך מהם.
ויש את החברים, שלא משנה כמה אתה פוגע בהם וכמה אתה חושב שאתה שונא אותם, ברגעים שאתה צריך מישהו לידך הם תמיד יהיו איתך לא משנה מה, ותמיד אתה יודע שאתה יכול לסמוך עליהם שיעזרו לך בכל דבר, גם אם זה לא נראה ככה.
ואני מודה לחברים האלה כל כך כל כך כל כך :]
Peace& Love