קודם כל, השנה הזאת נפתחה הכי חרא שאפשר.
עם מורה לביולוגיה חדשה
שכולם היו נורא בשוק מזה שיש לנו מורה חדשה
ונכון שעכשיו כולם כבר התרגלו אליה
וגיליתי שהיא לא באמת נוראית כמו שחשבתי.
אבל כל הריבים שהיו בעקבות זה
וכל החרא פתיחה
וחרא התחלה
וכל הבכי שהיה בעקבות זה,
השאיר כתם ענקי.
וזה שהכול נפתר, לא משנה בשיט את העובדה
שבתכלס...היתה חרא של התחלה.
אז זו תחילת שנת הלימודים..
והשנה החדשה?!
מתחילה עם חרא של הרגשה.
ממש חרא של הרגשה.
וזה לא קשור בשיט לילדה הקטנה שהחליטה להציק לי.
היא מעניינת לי את הביציות החדשות בשחלה הימינית
ממממ
ל-א-!
אני מדוכאת בטירוף..בגלל סתם.
בגלל חרא של דברים.
בגלל שאני לא יודעת מה נסגר
ולא יודעת מה הוא רוצה
ומה אני רוצה
ומה הולך בנינו.
אני רק יודעת שאני משתגעת
מזה שאני לא יודעת כלום!
אחחח
למה הכול חייב להתחיל אצלי חרא!?
אפילו בבית ספר.
אני חיה מהפסקה להפסקה.
השיעורים פשוט משעממים אותי רצח, שזה נורא
אני מתחילה לספור את השניות עד לסוף השיעור
בערך 5 דק' אחרי שהתחיל השיעור.
כבר אני מוצאת את עצמי לא מגיעה לכל השיעורים.
נכון שאמרו לי שהתבטלו השעתיים
אבל בבוקר הודיעו לי שבסוף לא התבטלו
ובמקום לקום..נשארתי לי לישון.
ואני כבר דוחה שיעורים לימים אחרים
וכבר מגיעה לשיעורי ביולוגיה בלי שיעורים
וכבר לא לומדת לבחנים [מזלי שבסוף לא היה הבחן]
אני משתגעת מעצמי.
אני מאבדת את עצמי.
אני הורסת לעצמי.
הכול, הכול אני הורסת.
אני והחוסר ביטחוןן שלי, והחוסר השקעה שלי
וחוסר התמדה והכי הכי, חוסר רצון.
נמאס מעצמי. שוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: