את החיוך המזויף הזה שלה
שהיא הולכת איתו לכל מקום.
אני שונאת אותה
את זה שהיא אף פעם לא יודעת מה להגיד
ואף פעם לא יודעת איך לעזור.
אני שונאת אותה
על זה שכל דבר היא הורסת
אני שונאת אותה
את הזלזול הזה שלה.
את זה שהיא מזלזלת בי
בכל דבר שאני עושה
תמיד היא עומדת שם.
צוחקת לה,
טוענת שזה לא יצליח.
אני שונאת אותה
את זה שתמיד היא מפנה את הכול כנגדי
את זה שתמיד היא דואגת להוריד לי את הביטחון
תמיד דואגת להרוס לי את המצב רוח.
אני שונאת אותה.
שונאת את מה שהיא הפכה להיות.
אני עוד זוכרת את הילדה שהייתה פעם.
פעם היה לה הרבה יותר טוב. גם כשלא היה לה כלום.
פעם אנשים אהבו אותה.
פעם היא היתה אמיתית.
היום היא סתם...סתם אחת.
סתם אחת שאני שונאת..
הוא אמר לי שהוא מגיע לקריות ביום חמישי.
הוא הודיע לי, שגם אני מגיעה לקריות ביום חמישי.
אמרתי לו שיחכה לסוכות גם ככה נפגשים בסוכות.
הוא אמר לי שהוא כבר קרוב, ושזה חבל.
אמרתי שהמשכתי הלאה, למרות שזה כאב.
הוא אמר שהוא לא חשב אחרת.
אני מצטערת על זה.
אמרתי לו שאני לא אסתפק בפעם בחודש כשנפגשים
גם ככה אין לו כבר למה לבוא.
אז יש רק פעם בחצי שנה שהוא מגיע לכאן.
הוא מבין.
ידעתי שהוא יבין.
אני מקווה שהוא לא יפגע.
אני מקווה שגם הוא ימשיך הלאה.
ככה יהיה יותר טוב.
יותר טוב לו. ויותר טוב לי.
לא סיפרתי לו על מה שהיה..
ביום חמישי.
אני לא אברח ממנו.
זו לא אשמתו. הוא לא צריך להענש על זה.
יום חמישי...קריות...
בסוף יהיה....
יהיה.....
טוב?!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: