אחרי ההפסקה הלא קטנה שעשיתי מעדכונים, אין לי מושג מי מהקוראים שהיו פה, ומהאנשים שאני מכיר עוד קורא כאן..
עברה עלי תקופה לא קצרה מאז העדכון שלפני העדכון האחרון..
ובתקופה הזו.. השתניתי, לצערי, השתניתי..
הצבא שינה אותי.
עכשיו אני מנסה לכתוב, ואין לי מילים, איך זה בכלל קורה שלי.. לי!!! אין מילים, אם יש משהו שהתברכתי בו זה הכתיבה שלי, אם יש משהו שתמיד ידעתי לעשות זה לדבר, ונגמרו לי המילים.
אז בואו ונתאר את עצמי לפני הצבא.. אולי ככה אני אבין מה אני שואף להיות שוב.
1. כנה ואמיתי- תמיד, הכי חשוב להיות כנה, גם את המגרעות שבי קיבלתי באהבה, ידעתי שהם קיימות ולא פחדתי להודות בהם ולהודות בטעויות שלי.
2. ביטחון עצמי - ביטחון עצמי מופרז, ערך מעורב, לא היתה לי מודעות לעצמי, הייתי כל כך בטוח בעצמי שלפעמים הסתכלתי על דברים מנקודת מבט סוביקטיבית מדי, ולא ריאליסטית, אני תמיד טוען שעדיף להיות אופטימיים, וסוביקטיבים ולהאמין בעצמנו, אבל גם לזה יש גבול.
היו תקופות שהתרחקתי מבחורות שאני מכיר כי מרוב הביטחון העצמי שלי האמנתי שהן רוצות אותי ולא רציתי לפגוע בהן ושוב, גם לזה יש גבול, אין שום סיבה שאני אחשוב שבחורה עם חבר מעוניינת בי, אבל חשבתי את זה, והתרחקתי ממנה בגלל זה, כדי לא לפגוע בה, עד כדי כך האמנתי בעצמי ובזה שאני גבר מושך.
למרות העובדה שלביטחון עצמי מופרז יש גם היבטים שליליים, ההיבטים החיוביים בעניין הזה גוברים בהמון, הביטחון העצמי שלי גרם לי לעשות הרבה דברים שאנשים אחרים יכולים רק לחלום עליהם.
3. תשומי- מלשון תשומת לב בשפה תקנית, תמיד - תמיד אהבתי להיות במרכז העניינים, להיות זה ששולט בשיחה ועם היד העליונה בכל מקום.
4. מדבר הרבה - וואו, ובאמת הייתי מדבר הרבה, לא היה קורה מצב שהיו נגמרים לי נושאי השיחה אף פעם, עם אף אדם.. זו נקודה די חיובית בדייטים, אין שתיקות מביכות, אלא אם כן אני בוחר ליצור אחת כזו כדי לבחון את הבחורה, או אם אני לא מעוניין לנהל שיחה עם האדם הספציפי הזה, מכל סיבה שהיא.
5. ציני ושנון - אין שיחה שלא הייתי מוסיף לה פלפל עם קצת ציניות, עם כל אדם.
6. הומור עצמי - לא הייתה לי בעיה לצחוק על עצמי על דברים מפגרים ושטויות שעשיתי לפעמים, לקחתי הכל בהומור.
6. רציני - עם כל כמה שאהבתי להשתטות ולצחוק, ידעתי תמיד מתי לשנות פאזה, שיש עת לצחוק ויש עת להיות רציני, ידעתי לעשות את ההפרדה ולשנות פאזה תוך שניות.
7. קל ראש - לא חושב יותר מדי לפני שאני פועל, אבל למרות זאת תמיד קראתי את המצב וידעתי לראות 2-3 צעדים קדימה.
יש עוד תכונות, כמובן, אבל אלה העיקריות שבהם..
והיום?,
היום ממש אין לי את אותו הביטחון העצמי שהיה לי לפני שהתגייסתי, זה אבד, היכן שהוא במעלה הדרך, יחד עם הרבה תכונות אחרות,
הכנות? אני עדיין כנה, אני יותר מודע לעצמי, אבל אני לא תמיד אומר מה שיש לי על הלב, ואני לא שלם עם עצמי ועם המגרעות שבי, אני רוצה לחזור להיות מי שהייתי פעם.
תשומי - כבר ממש לא מושך תשומת לב כמו פעם, וברור שככה.
מדבר הרבה- תהרגו אותי, אבל אפילו את זה איבדתי, קורה כל כך הרבה בצבא שאין לי מה להגיד, יש חייל שמלווה אותי כבר מהטירונות עד עכשיו במשך שלוש חודשים ועדיין קורה פול פעמים שאין לי על מה לדבר איתו.. איך זה קורה?, אני רוצה שיהיה לי מה להגיד, ואין, לא תמיד אני מצליח להזרים שיחה וזה מטריף אותי כי אני הייתי מסוגל להזרים שיחה עם האדם הכי יבש שקיים, והוא ממש לא בנאדם יבש, אז איך לעזאזאל קורה שלי אין מילים?, זה לא שאין לי על מה לדבר או מה לספר.
זה לא שאף פעם אין לי על מה לדבר ואין חברים, יש לי חברים ולא מעט מהצבא מהמקום שאני נמצא בו כרגע, וטוב לי בצבא, אני נהנה, אבל גם קורה לפעמים שפשוט אין לי מה להגיד וזה מטריף אותי.
ואיך קורה שעם המפקד הישיר שלי(ולא, אין דיסטנס כרגע) אני לא מסוגל לדבר כמו בנאדם, או עם החברים לחדר, שאני מסוגל לדבר איתם, אבל עדיין לא להרגיש שאני מעניין במיוחד, ושנגמרות לי המילים.
שלא לדבר על אנשים ובנות מהבסיס שאני לא מכיר, שאיתם בכלל למצוא נושא שיחה זה בלתי אפשרי, אם הייתי מי שהייתי פעם, במקום שאני נמצא בו עכשיו, כבר הייתי מצליח לסובב את הראשים לכל הבנות בבא"ח, ולהתחבר עם כל הבנים, אבל אני תקוע, בלי מילים.
אני עדיין ציני מדי פעם, הרבה פחות מפעם, כבר לא מצליח לשלוף הערות שנונות ברגע כמו שהייתי עושה פעם, אני יותר מדי שקול ביום יום, חושב יותר מדי לפני כל מעשה..
הבעיה העיקרית, שאם הייתי פותר אותה שאר הבעיות היו נפתרות מעצמם היא - הביטחון העצמי, אני חייב להחזיר אותו, איכשהוא, אם בתור אזרח הייתי עושה דברים מטורפים שכל- פעם מחדש חיזקו לי את הביטחון העצמי יותר, הרי שבצבא אין לי סיכוי לעשות דברים כאלה.
דברים כאלה - דוגמת - שחיית עירום עם מישהי שרק הכרתי כמה שעות לפני, להופיע על במה מול אנשים ולעשות סטרפטיז כחלק מתחרות, להכיר מישהי ושניה אחרי זה להגיד לה שהייתי עושה אותה, למרות שאנחנו באמצע הקניון, כל אלה דברים שכבר קרו, ויש לי עוד מליון דוגמאות לתת.. אבל אני מאמין שכבר הבנתם את העיקרון, אלה דברים מחזקי ביטחון, לכולם הרי יש ימים שהם מרגישים טיפה יותר בטוחים בעצמם וטיפה פחות, לי זה לא קרה, כי כל הזמן היה איזה שובר-שגרה, איזה אירוע או דבר מטורף שעשיתי שהעלה לי את הביטחון לשמיים מחדש.
ומאז שהתגייסתי מה?, הצבא סירס אותי, בקורס וטירונות הדיסטנס מהמפקדים, ההגבלה הזו, הרצינות הזו תמיד, העובדה שתמיד הייתי חייב להיות מי שהמפקדים שלי ציפו ממני להיות סירסה אותי, והמפקדים ציפו ממני לרצינות, אחריות ומשמעת, אז נוצרה הפרדה בין עומר- החייל, לעומר- האזרח, וזה לא צריך להיות ככה..
החייל שאני, צריך להיות בקנה מידה אחד עם מי שאני, אני צריך להיות חייל טוב - לא בגלל שזה מה שמצפים ממני, אלא בגלל שאני בן-זונה של בנאדם, מהסוג המשובח ביותר.
הייתי צריך לבוא לצבא בתוך עצמי, להתאים את המסגרת הצבאית אלי, ולא את עצמי למסגרת הצבאית כפי שקרה.
העניין הוא, שנתתי לזה להגיע אלי, העובדה שתמיד 'שלטו' בי, תמיד אמרו לי מה לעשות, הגיעה אלי, איבדתי מעצמי, איבדתי את עצמי, התרגלתי להיות תחת פיקוד, גם כשניסיתי להיות אני עצמי סירסו אותי המפקדים(בקורס ובטירונות, בסיפוחים שאני נמצא בהם עכשיו המצב שונה אמנם, אבל זה לא עוזר לי, אני כבר השתניתי) בהערות שלהם, ולא מרוע לב כמובן,אלא כי זה התפקיד שלהם.. אני הולך להיות קצין הרי, משמעת ודיסטנס היו בשמיים.
ואחרי שאתה מקבל עונשים ושעות ביציאה על זה שאתה קצת עצמך, אתם יודעים מה קורה?, אתה מתחיל להיות מי שהם מצפים ממך שתהיה, ופה קבור הכלב.
והחייל ההוא שהתאבד בבסיס שלי, שהכרתי ודיברתי איתו מספר פעמים, זה לא השפיע עלי?, לא רואים את ההשפעה באופן מיידי אבל בטח שזה השפיע, זה חייל שעבר בדיוק מה שאני עתיד לעבור, מאותו מסלול שלי בדיוק, אני לא מתכוון להרחיב על זה פה יותר מדי, על כל מקרה.
ואתה, כן אתה! אתה! שנעלמת לי מהחיים, איך בכלל העזת!?, ניסיתי להיות מתחשב, ניסיתי להיות חבר טוב ותומך, להיות שם בשבילך, ניסיתי הכל, אבל זה לא עזר, אתה מסיבה כלשהיא לא ברורה וויתרת על החיים החברתיים שלך והחלטת לחזור שנה וחצי אחורה, לתקופה שלא היית רואה אף אחד, איך אתה מעז?.
הרי נוח לך שם לבד, אין אף אחד שיכול לפגוע בך, אין חששות, אין דאגות, אתה לא מאכיל את עצמך סרטים יותר כשאתה לבד, אתה מפסיק להגיד לעצמך כמה שיצאת טמבל ביציאה היום או ביציאה אתמול, כי הרי לא יצאת איתנו היום, וגם לא אתמול.
אתה מפסיק לנחש מה אנשים אחרים חושבים עליך במקום לשאול אותם ישירות, כי זה כבר לא משנה כרגע, אתה גם ככה לא הולך להיות איתם בקשר בזמן הקרוב, אז מה זה משנה בכלל אם אתה היית בטוח שהם חושבים שאתה טמבל לפעמים ואידיוט, והם ראו אותך בתור בנאדם מדהים, הרי זה בקנה מידה אחד. לא?.
ולא אכפת לי שהמילים שאני אומר לא מתחשבות ואגואיסטיות, כי אני צריך אותך, היית אחד החברים הכי טובים שלי, היחיד שהאמנתי שאני תמיד אוכל לסמוך עליו, והיחיד שבאמת יכלתי לדבר איתו על דברים רציניים מהחבר'ה.
וכל כך אהבתי אותך בתור חבר, כל כך שמחתי שיצא לי להכיר אותך, הייתי מוכן לעשות בשבילך הכל, אבל ברגע אחד אתה מחליט לנעול את עצמך בבית, שנמאס לך מהכל, שנמאס לך לחשוב יותר מדי ולדאוג יותר מדי, אז תפסיק לדאוג! תחזור לדבר איתנו כבר, תחזור לפגוש אותי כבר אני מתגעגע אליך, ולא אכפת לי שאתה צריך את הזמן שלך, ושאולי יום אחד תחזור, כי יום אחד זה לא מספיק טוב, אני רוצה שתחזור עכשיו, אני צריך אותך בחיים שלי.
ואתה, אתה שוקע בזיכרונות מהעבר, ומאכיל את עצמך בשקרים שזה מספיק, ואומר לעצמך שעשית מספיק כיף, וזה בסדר, כשאתה יודע שזה רחוק מלהיות בסדר, ואתה יודע שאתה מת לצאת שוב, ואתה מת לפגוש אותנו שוב.. אבל אתה מפחד.
אתה מפחד מאיתנו, מי שאמורים להיות החברים הכי טובים שלך, והיו כאלה בשנה וחצי האחרונות, אני לא במצב שלך, אני לא יכול להסביר למה זה קורה, אבל זה גם לא מעניין אותי- כי אותי החיים לימדו משהו אחד, אסור אף פעם לוותר, אתה צריך להלחם, ואם קשה - נלחמים חזק יותר. אבל לא מוותרים לעצמך, כי ברגע שאתה מוותר לעצמך פעם אחת, אתה תמשיך לעשות את זה תמיד.
ותראה, הרי איך כל הסיפור התחיל? סה"כ רצית קצת חופש, להיות לבד לכמה ימים.. כמה ימים התארכו לשבוע.. שהתארך לשבועיים ולחודש ולחודשיים שיתארכו עוד ועוד ועוד עד שיום אחד אתה תקום ותגיד לעצמך 'די!' הגיע הזמן להפסיק לברוח ולהתחיל להלחם, להלחם בכל הכוח, וגם כשקשה לא לוותר לעצמך.
תסתכל על הפוסט שלי עכשיו, אתה רואה לאיזה מצב התדרדרתי, אתה חושב שאני הולך לוותר לעצמי, כי קשה?.
תן לי לענות לך על זה- ממש ממש לא, מכל נפילה אני קם חזק יותר ובטוח יותר, זה יקרה לי גם הפעם, וזה יקרה גם לך ברגע שתחליט שאתה קם חזק יותר מאי פעם ומפסיק לוותר ולעשות הנחות לעצמך, אז קדימה, לא משנה באיזה שעה אתה רואה את זה, תרים את השפורפרת ותחייג.. את המספר שלי אתה כבר יודע, בחייאת רבאק.
כנראה שזה כל הנסיבות ביחד שלקחו אותי למצב שאני נמצא בו עכשיו, אבל אני לא דואג, אני בחור חזק, הרבה פעמים נפלתי, ובכל פעם קמתי חזק יותר, וככה יקרה גם הפעם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
