עכשיו,במבט לאחור אני שמחה.
שמחה שגמרתי את זה עוד אז ולא נתתי לזה להמשך.
שמחה שהבנתי איפה טעיתי ומחקתי את הכל מראשי.
שמחה שהוצאתי אותך מחיי , אני בטוחה שאם עוד היית הייתי אומללה.
לא מכחישה את הקשר שהיה,מכחישה שזאת הייתה אהבה.
לא נותנת לעבר לדרוך על ההווה,מה שהיה היה ולא יהיה.
אני מרימה את הראש כל יום מחדש ומסתכלת קדימה,מסתכלת לעתיד טוב יותר שאתה לא חלק ממנו.
מחייכת לעולם כאילו מצלמים פרסומת חדשה,מרגישה את הפרפרים בבטן והדפיקות בלב,מריחה את ריח החופש ואומרת שלום לגיהינום שהייתי בו.
לא,זה לא אומר שאני אשכח אותך,וזה לא אומר שלא הרגשתי,זה אומר שלקחתי החלטה ובחרתי,בחרתי להמשיך בלעדייך.
יש שיגידו שאולי זאת הייתה טעות אך מעטים הם,השיברון שהיה לי בדיוק לפני שנה,הייתי כמו בובה על חוטים שמחכה שמישהו יבוא להרים אותה.
בדיוק היום לפני שנה החלטתי שכאן זה צריך להגמר,שאני צריכה לאגור עוד כוח ולקום להילחם.
הרגשתי שאני מתמלאת מחדש עם כל יום שעבר,שאני מתחילה לחיות ומתחילה להבין,שאני כבר לא שמוטה על הרצפה הקרה,שקמתי לבד כי אני יכולה גם בלעדייך.
אז למה אני כותבת את זה?.
עברה שנה והכל השתנה,כן בשבילי אתה כבר לא קיים וזאת כבר לא עוד תקווה.
אבל אני כאן כדי להזכיר לעצמי את תחושת הכוח שנתתי לעצמי בדיוק אז,להזכיר לעצמי את הריח המתוק והקריר של החופש.
כדי לזכור שאני חזקה גם כשאני לבד.
ואני לא בובה על חוטים של אף אחד.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
