כותבת, מתבגרת, ומה שבינהם.

היי.
אין לי יותר מידי מה לכתוב נכון לפוסט הזה,
שתהיה גמר חתימה טובה וזה..
אני אכתוב על יום כיפור אחרי שהוא יעבור כמו שצריך..
עד אז, כתבתי פה קטע שהייתי שמחה לדעת מה דעתכם
עליו, באמת זה חשוב לי.


רוצה לכתוב אבל לא בכוח,
רוצה ורוצה,
ושוב מנסה,
מנסה לשחזר,
מנסה לאחות את השברים.

אבל זה רק כואב יותר,
וכמו סתומה,
אני רק ממשיכה,
שוב ושוב עם הראש בקיר.

אולי קטנה מידי בכדי להבין,
איך באמת העולם עובד,
איך דברים קורים,
אבל מסרבת להרים ידיים,
צורחת חזק לשמיים,
ודורשת להתקדם,
דורשת להתקיים.

ולא אכפת ימין,
ולא אכפת שמאל,
רוצה להיות באמצע,
ולא לחבור לשחול.

רוצה רק בטוב,
ולא רק בשבילי,
רוצה רק בטוב,
גם בשביל נשמתי.

אז אמרתי 'אני רוצה',
ידעתי שאני יכולה,
אבל מה באמת עשיתי עם זה,
רק אלוהים יידע.

ואם דברים בכלל לא מתגשמים,
ומה היה קורה אם לא היו פה אנשים,
וכ''כ הרבה תהיות ומחשבות,
מכל מיני סוגים, בגלל כל מיני נסיבות.

אז איך לכל השדים והרוחות,
אומרים זאת לבנאדם בפנים,
מבלי שיבהל ולא יקשיב,
שאלה טובה שעוד לא מצאתי עלייה תשובה.

אבל שוב כמו שנראה לי,
החיים הם שאלה קשה.

אז איך באמת עונים,
ומה באמת חושבים,
כל אחד לפעמים לעצמו,
יש גם אחד בשביל השני.

אז אולי כותבים תשובה ומנמקים,
אולי כותבים ואז מוחקים,
אולי ואולי  ומתי ומדוע,
כל אחד לעצמו,
זה פתגם ידוע.

אז בוגר לעצום עיניים,
לשים הכל בצד..
להתעלם מבנאדם או שניים,
לפעמים להשליך כפח.

אז נכון נו,
יש את אלה שסולחים,
ולגיטימי שיש את אלה שאוהבים.
אז בסדר נו,
יש כמה כאלה
אומנם מועטים
אבל אלה שאני מכירה..
מאוד איכותיים.

תבינו מה שתבינו,
תחשבו מה שתרצו,
כתבתי, פרקתי, נרגעתי,
ולבסוף אפילו חייכתי.

מחשבות, תהיות, רעיונות, כל מיני דברים שרצים לי בראש לאחרונה,
ודורשים לקבל קצת חשיפה..

 

 *אני עם הלבן*

פשוט תאי :)