על עצמי ועל העיר ועל אישה

ראשית רציתי לשים שיר שאני מתחברת אליו בהקשר של איך אני מרגישה עכשיו.

אוקי.

מה שאני אעשה עכשיו - זה חשוב שיקרה.

זה דבר שקשה לעשות מהמון סיבות.

משהו שלמדתי לאחרונה זה שאם משהו קשה - הביצוע שלו לא מתבצע על חשבון מאגר בלתי נגמר.

זה לקוח מאיפהשהו.

חשבתי על זה, שלפעמים אם אין לך מאיפה לקחת את מה שאתה צריך לקחת כדי לעשות את הדבר הנכון -

זה לא אומר שאתה אמור בכח ובדם לעשות את הדבר הנכון.

זה אומר שכבר תקופה שלא מילאת את המאגר הזה ולא עבדת על מה שאתה צריך לעבוד כדי שיהיה לך.

אז בעצם כנראה מדובר בהזנחה. או פשוט הצלחה במידה לא מספקת.

אבל אני קיצונית, אחת הבעיות הגדולות שלי. קיצוניות אי-ריאליות ואופטימיות.

אז אני מנסה לקחת מאיפה שאין ואז לא מצליחה והכשלון מחמיר הכל.

למרות שאולי לפעמים כשאתה חושב שאין מאיפה לקחת זה רק פחד שעובר ברגע שמנסים.

אם ידעתי את התשובות לכל השאלות האלו... אבל אני מי שאני, ואני יודעת מה שאני יודעת, If you know what I mean.

אז מה שאני בעצם עושה עכשיו זה להתנצל. 

ולהשקיע בהתנצלות, לעשות אותה בצורה שתגרום לא רק להצטער.

ולכתוב אותה ולא לתת למחשבות לגלוש לשום דבר אחר אליו הן רוצות לברוח. להניח לכל השאר כרגע.

ואולי אם אכתוב ואחשוב ואבדוק אז באמת יצא משהו אמיתי שהוא לא רק מילים. ולא רק חיבוק או דמעה.

Here goes.

אני מצטערת.

אני מצטערת שפגעתי בך.

זה בעצם הדבר שהכי מצער אותי אני חושבת.

אני מצטערת שהכאבתי כשציפית לאהבה, שפגעתי כשציפית לבגרות.

אני מצטערת שהתעללתי בך ככה.

אני מצטערת שהכאבתי לך כל כך שרצית לברוח.

אני מצטערת ששברתי אותך.

אני מבקשת סליחה.

על כל המילים הקשות, הצעקות שחדרו דרך העור שלך ופגעו לך בלב ובנפש.

על שהאמנת ואכזבתי, על שיכלתי להצליח יותר, על שהייתי צריכה לשים את האנרגיה הדרושה כדי להפסיק ואולי לא שמתי מספיק.

כי זה דבר אחד לנסות להשתנות כשמי שנפגע זה אתה, אבל זה דבר שונה כשאתה פוגע באחר.

(למרות שהכל קשור והכל מחובר)

אני מצטערת שאת בקו האש.

אני מתנצלת, על כך שדווקא בזמן שאת מקבלת, תומכת ועוזרת לי במלחמות שלי, יוצא שאת גם חוטפת את הרסיסים.

אני חושבת שאת אמיצה, ואני חושבת שהיה קל לי להרוויח מזה בלי לשים לב כמה אני פוגעת.

והאמת, אני כותבת עם דמעות בגרון.

אומרים שכשאתה סופסוף בוכה - זה סימן שאכפת לך.

אז רציתי להגיד לך שאני באמת מצטערת.

ושאני הרגשתי שאני צריכה לעשות את זה - בלי קשר למה שיהיה הלאה.

רציתי להגיד לך שתקחי את ההתנצלות הזו ותרגישי כמה אני מצטערת וכמה אני אוהבת וכמה אני רוצה בשבילך טוב.

ושאת לא חייבת לתת כלום בתמורה.

And I wanted to say that I don't know if you shouldv'e choked me in the shallow water, before I got too deep.

But I do know that I love you and I know that I'm sorry.

And frankly, I'm glad you didn't.

And the only thing I'm going to ask of you right now is to know all that,

and if and when you can - forgive me for mistreating you.